מציאות מדומה 1D עונה 2 – פרק 24

שבוע אחד אחר כך:

~~~נקודת הבמט של אלה~~~

"בוקר טוב" הרגשתי את הארי מאחורי נותן לי חיבוק מאחור. הפסקתי את הכנת הקפה והסובבתי אליו לפני שהוא הוריד את הראש למטה אלי ונישק אותי, הרגשתי אותו מחייך לתוך הנשיקה. "עכשיו הוא חייב להיות טוב" אמרתי כשהורחקנו מהנשיקה. השבוע הזה עבר מעולה. אביה דניאל ואני חזרנו סוף סוף להיות חברות. התגעגעתי אליהן כל כך… השלמנו את כל הדברים המשוגעים שלא עשינו בחודשים הקרובים והכל בשבוע אחד. זה היה מדהים.
הארי ואני זוג, ידוע לפחות לכל הבצפר שלי. והאמת שכבר לא ממש אכפת לי אם זה יהיה ידוע גם לכל העולם… טוב… אולי כן, זתומרת… אני אוהבת פרטיות. אבל אני גם אוהבת את הארי.
לואי חזר להיות האח האהוב שלי שוב. החבר הכי טוב שלי. מישהו שאני יכולה לדבר איתו על הכל.. במיוחד על הארי. מאחר והם החברים הכי טובים אני מרגישה יותר פתוחה איתו, הוא יודע באמת מה לענות לי וזה אף פעם לא סתם. זאיין ואני אף פעם לא התרחקנו, אלא להפך, אני חושבת שכל המקרה רק קירב אותנו. הוא ואביה סוף סוף חזרו והם מאוהבים יותר מתמיד, אפילו יותר מדי שלפעמים אנחנו אומרים להם שימצאו לעצמם חדר, או בית… סתם בצחוק :P
דניאל ולואי החליטו שהם רוצים להישאר רק בגדר חברים טובים… מאז המקרה לואי החליט שהוא תופס מרחק מכולם, כולל מדניאל. אבל עכשיו שהשלמנו אני יודעת שהם באמת אוהבים אחד את השני, אבל כנראה שלהיות זוג זה לא היעוד שלהם. אני בטוחה שכל אחד מהם ימצא את מי שמתאים לו.
ליאם…. ליאם המושלם שלי. בואו נגיד שבלעדיו כבר מזמן הייתי אבודה ואולי אפילו שוקלת להתאבד מספר פעמים. הוא היה המושיע שלי, ברצינות. אף פעם לא הערכתי בנאדם כמו שאני מעריכה את ליאם. לא הייתם רוצים לאבד חבר כזה. ואני גם לא אתן לעצמי.
נייל הוא הגיבור שלי. תמיד יודע להצחיק אותי וגיליתי כמה שהתחברתי אליו. עשינו אפילו קרב אוכל כמה פעמים… הוא ניצח. אבל אני נשבעת שזה היה כמעט תיקו! … אוקי אולי לא, אבל לפחות בראש שלי זה היה ככה… ג'סי ואני התחברנו, והיא השלימה עם כולם, אבל החליטה לחזור ללונדון. לחיות את החיים האמיתיים שלה. ניפרדנו יפה ואני באמת חושבת שהייתה יכולה להיות ביננו חברות טובה, וגם תהיה… אנחנו רק צריכות ללמוד לשמור על קשר. בקיצור, כמו שהבנתם את התמונה…. סוף טוב הכל טוב… לפחות ככה אני מקווה שזה ישאר.

"היי! הארי, אלה! בואו לראות!" שמעתי את דניאל צועקת מהסלון. עזבתי את הקפה והארי ואני הלכנו לסלון ושם מצאנו את שאר הבטלנים יושבים, כרגיל.
"אתם על השער!" לואי אמר ומסר לנו את המגזין. הארי ואני החזקנו אותו ביחד בזמן שהסתכלנו למטה עליו. הייתה תמונה שלי ושל הארי הולכים באיזור הטיימסקוור יד ביד. 'הלוהטת החדשה של סטיילס' היה רשום על השער ולא יכולתי שלא לצחוק לעצמי.
"הלוהטת החדשה? ברצינות? הם לא יכלו להשקיעה קצת יותר?" צחקתי לעצמי ושמעתי גם את השער מגחחים. אבל בעיקר עלי. "היי.. לפחות תסתכלי על הצד החיובי, זאת תמונה ממש טובה שלך" הארי אמר והרגשתי את היד שלו מחליקה לגב שלי. האמת, שלא ממש משנה לי איך התמונה יצאה, לפחות עכשיו זה לא סוד, אני מרגישה כאילו יצאתי מתוך מרתף שחייתי בו שנים ואני סוף סוף רואה אור יום.

"קדימה בואו לכאן" זאיין קרא לנו מהשלוחן שהיה מאחורי הסלון. הסתכלנו לכיוונו והיה לפטופ מונח על השולחן וזאיין עמד לפניו. "מה קורה?" שאלתי מבלובלת כשהתחלנו ללכת אליו. "טוויטכאם" נייל ענה במקומו. "טוויטכאם?" שאלתי מבולבלת אבל עדיין הלכתי לכיוונם. "כן, זה מה שאנחנו עושים כדי לעדכן את המעריצים. אנחנו מצלמים את עצמנו בווידיאו ומעלים את זה לטוויטר, או לכל מקום אחר… זה ממש כיף, והמעריצים מתים על זה" ליאם גם הצתרף להסבר. זה נחמד לפחות שהם מעדכנים את המעריצים בעצמם… אני יודעת שאם אני בעצמי הייתי מעריצה שלהם אז הייתי רוצה לשמוע את העידכונים מהם במקום לקרוא כל הזמן ברכילויות ולתהות אם זה באמת נכון או סתם שמועות.
"האאאא.. טוב, תהנו. אני יוצאת לריצה" אמרתי לפני שהתחלתי ללכת משם אבל יד עצרה אותי וגררה אותי בחזרה. "לאן את חושבת שאת הולכת? את עושה את זה איתנו. אני רוצה להציג אותך למעריצים" הארי אמר והרמתי גבות אליו. יכולתי לראות שאני לא הייתי המופתעת היחידה בחדר. ככה גם השאר היו. "אתה בטוח שזה רעיון טוב? אתה לא חושב שזה קצת מוקדם מדי?" שאלתי חסרת ביטחון והאמת שלא ידעתי את התשובה בעצמי. "אני חושב שזה רעיון מצויין" נייל אמר וגם דניאל ואביה הסכימו איתו. ובהמרה אחרי שאביה ודניאל הסכימו איתו, ככה גם זאיין ולואי הסכימו, והאמת שזה גרם לי קצת לצחוק. הסתכלתי על ליאם כדי לראות מה הוא חושב מאחר שהוא היחיד שעוד לא הביע את הדעה שלו. "אני חושב שיהיה בסדר. חוץ מזה, אני אוהב שידורים חיים, הכל יכול לקרות" הוא קרץ וגילגלתי עיניים אליו.

"אוקיי בסדר. אבל אני לא רוצה להיות היחידה שמוצגת, מה אם אביה, גם עליה עדיין אף אחד לא יודע" אמרתי כמו ילדה בת 5 ושילבתי זרועות. "לא הולך לקרות בכיינית, אני מעדיפה להישאר סוד" הוא הנידה את הראש שלה כשחיבקה את זאיין מהצד שחיבק אותה בחזרה. "אבלל.. אבל.. אבל אבל! לא פייר!" צעקתי והזעפתי את הפנים שלי. "את עושה את זה ואת עושה את זה עכשיו!" אביה צעקה עלי כמו אמא – האמא שאין לי – ובסוף נכנעתי. "אוקיי! אבל אני שונאת את כולכם" מילמתי כשכולנו נעמדנו מול המצלמה, חוץ מאביה ודניאל. "לא את לא" הארי צחקק כשנתן לי נשיקה על המצח ולא יכולתי שלא לחייך לעצמי. "כולם מוכנים?" זאיין שאל והנהנו כשנעמדנו הרחק מהמצלמה כדי שיכולו לראות את כולנו. "הפעלתי" הוא המשיך כשהלך אחורה לכיוונינו. "אולההההה" נייל אמר בקול מצחיק שגרם לכולנו לצחוק, אפילו לדניאל ואביה שהיו מאחורי המצלמה. "טוב, אז רצינו להודיע לכם הודעה משמחת! בקרוב מאוד סיבוב ההופעות שלנו מתחיל! וווהווו אז איטליה, תהיו מוכנים. אתם הראשונים שתיזכו לביקור!" לואי ידע אותם ושאר הבנים עשו קולות התלהבות שגרמו לי לצחוק.
"אתם בטח שואלים את עצמכם מי היפייפיה שלידנו… ואם לא, אז אתם סטולקרים." זאיין אמר וצחק מהבדיחה של עצמו אבל בכל מקרה זה גרם לנו לצחוק. "סתם צוחק… תכירו את אלה ג'ונסון.. היא חברה טובה מאוד שלנו. היא באמת מדהימה ומצחיקה, אתם עוד תלמדו להכיר אותה. בנוסף לזה. היא גרמה להארי שלנו להיפרד מחיי הרווקות!" נייל לקח פיקוד על ההודעה ושאר הבנים מחאו כפיים וגם זה, כרגיל, גרם לי ולבנות לצחוק. אחרי שהוא אמר את זה הרגשתי את הארי מחבק אותי מהצד ומקרב אותי אליו לפני שהוא העביר לי חיוך קטן. יכולתי להרגיש כבר את שנאת המעריצות חודרות אלי רק מהמסך.

"בואו נשחק משחק זוגות" לואי אמר מחוייך מאוזן לאוזן. "משחק זוגות?" שאלתי מבולבלת עם גבה מורמת. "כן, הארי יגיד מה הוא הכי אוהב בך, ואת תעשי את אותו הדבר לו" לואי יידע אותנו והבנים הנהנו כאילו זה רעיון טוב. והאמת שאני דיי נלחצתי לגביו. זתומרת… אין לי בעיה לעשות את זה… אבל שזה בשידור חיי מול אלפי מעריצים. קצת מלחיץ.
"אוקיי… אלה תתחילי" ליאם אמר לי. הסתכלתי למעלה אל הארי שהסתכל למטה אלי וחשבתי לעצמי מה הדבר שאני הכי אוהבת בהארי… זתומרת… יש המון. זה דיי קשה. נילחצתי קצת אבל החיוך שלו הרגיע אותי כשהוא הסתכל עלי עם הגומות האלה. ואז ידעתי… מה שתפס אותי אצלו מההתחלה היה החיוך התמים והמדהים שלו. הוא תמיד גורם לי לרצות לחייך, כאילו שהחיוך הזה שייך לי.

"החיוך שלו" אמרתי מחוייכת אליו כשהוא הסתכל עלי ממש מקרוב והחיוך שלו אפילו התרחב יותר. הרגשתי את היד שלו מלטפת לי את הגב ולמזלי המצלמה לא יכלה לראות את זה.
"כן, זה מה שכולנו אוהבים" לואי אמר וחולם בהקיץ וזה גרם לי ממש לצחוק. "רק אתה לואי" נייל הוסיף עם גבות עולות.. אוקי, זה גרם לי ממש לצחוק. ולא רק לי.
"מה אתה הכי אוהב באלה, הארי?" זאיין שאל את הארי שמיהר ישר להסתכל עלי. העיניים שלנו חדרו אחת בשנייה שזה אפילו כבר שרף. רציי פשוט לתפוס אותו ולנשק אותו. "הלב הגדול והתמים שלה" הוא אמר עם חיוך וגרם לחיוך שלי להעלות. הרגשתי את הלב שלי דופק חזק יותר והברכיים שלי רעדו. זה היה פשוט מקסים.
"אוווווואוווו, זה היה חמוד. נראה אותכם בקרוב! אני מזכיר לכם להתכונן אטליה!" נייל אמר וכולנו נופפנו להם לפני שזאיין סגר את המצלמה.

"זה היה קיטשי" אמרתי מחוייכת כשהארי תפס אותי וקירב אותי אליו. "את אוהבת את זה" הוא אמר עם חיוך לפני שקירב אותי אליו ונישק אותי.
"ועוד אנחנו צריכים למצוא חדר" אביה אמרה עם פרצוף נגעל וזה גרם לכולנו לצחוק. אני שמחה סוף סוף לקבל את החברים שלי בחזרה!