מסכות

בנוסע אני אל עבר מקום לא ידוע,
מסתקרן מחדש והלב מתחיל לפעום מחזק,
אני תוהה מה יש בעולם החדש,
איו פונות פניי, חיי. פחדיי.

האנשים מוזרים, כאילו עברו זאת הרבה,
הנוסעים עימי אדישים ורגילים,
מסכות מסתור של חוסר רגשות על פניהם,
ואני מנסה לבנות לעצמי מסכה שכזו.

לרגע הכל משתנה לי וניגשת אליי אישה,
זאת חסרת מסכה ואני פוסק בהכנת של,
צוחקת איתי, נהנת הנאה אמיתית,
והסובבים מסתכלים, מקנאים, רוצים גם.

ואדם מצטרף לשיחה, ואז עוד אחד,
קהל גדול החל לדבר ולהנות,
המסכות נשארו בצד, וכל האנשים,
צוחקים ונהנים מנסיעה.

וברגע שיורד אדם, עולה נוסף,
ערימות המסכות נערמת ונשכחת,
הנסיעה נגמרת וכולם שמחים,
העולם שבחוץ, זה שפחדתי ממנו – נעלם.

אני שוב בעולמי שלי.