בת הרוח פרק 22

ראיתי את סבא שלי עוד ומביט בי במבט כעוס. אוי יופי עכשיו גם סבא שלי וגם אבא שלי כועסים עלי. חיי נהדרים, מי יכול לבקש חיים טובים יותר! סבא כועס, אבא כועס,כנראה גם ליאו כועס, ועוד מעט אמא תכעס………זה פשוט נהדר. ניסיתי לקום כדי לגשת לסבי, אבל אז נער תפס את ידי ולחש לי לשבת או שהמרצה יכעס…………מה שהוא לא ידע זה שהמרצה כבר כועס עלי. הסתכלתי על הנער במבט שמכונה " המבט של ווינטר" מבט שאף אחד לא בהה בה ואז וויתר על מה שהוא רצה. אבל הנער הזה לא ויתר, חוצפן! ככה לא מתנגדים לווינטר גורדולמס!
רכשתי מזימה קטנה. התיישבתי במקום שלי עם פרצוף חמוץ, למרות שחייכתי חיוך ערמומי בתוכי. התרכזתי בחורף, בעצים, וברוח, הרגשתי את הרוח עוברת על ידי, ואז שמתי טורנדו קטן ליד הדפים של הנער הזה, וכצפוי הדפים הועפו ומבטים מבולבלים הופנו אל הנער מכל פינה. אבל המבט הכי מבולבל היה שלו. זה העניק לי סיפוק עצמי גדול מעוד.
ואז הנער שלח מבט זועם אלי, ואני כצפוי, או לפחות לכל מי שמכיר אותי זה צפוי, התחלתי לצחוק ואיתי כל הכיתה, חוץ מהנער, ומאבא שלי, ששלח אלי מבט זועם……….אוי אני בצרות……………. ואז נשמע הצלצול הגואל, ידעתי שאני צריכה לברוח, אז לקחתי את התיק שלי ורצתי מהכיתה ישר ליציאה מהאוניברסיטה, אבל כצפוי הנער תפס אותי בידי, שוב, וזאת לא הרגשה נעימה כלל.
"תעזוב אותי" אמרתי בקול מאיים.
"לא לפני שתספרי לי איך עשית את זה" אמר.
"מה עשיתי בדיוק אם יורשה לי לשאול?" אמרתי במראה מיתמם.
"איך העפת לי את הספרים" אמר במבט שואל ומבולבל.
"התשובה לזה פשוטה מעוד. לא עשיתי את זה" אמרתי והלכתי. למה הבן אדם לא מבין שאני ממהרת?
יצאתי מהר מהאוניברסיטה והתחלתי ללכת חזרה ל"בסיס", הסתובבתי לאחור לראות שסבא לא מצא אותי, אבל במקום סבא מצאתי שם את הנער הזה.
"מה אתה רוצה ממני?"צעקתי עליו.
"אני רוצה לדעת איך עשית את זה!" צעק בחזרה.
"הנה ההסבר. אני באה ממשפחה של מוזרים בעלי כוחות על טבעיים,ולי יש כוח רוח אז עשיתי טורנדו קטן והעפתי לך את הדפים, מרוצה!" צעקתי. הוא נראה מבולבל. ואז קלטתי מה עשיתי, אני חשפתי את המשפחה שלי! למה עשיתי את זה? אני יודעת למה, כי אני מטומטמת!