מבול ~פרק 1~ חלק 2\1

היי כולם :>
אז הנה הפרק הראשון. מקווה שתאהבו D:
אע והערה קטנה: הפרקים שלי ארוכים קצת (יותר מרוב מה שראיתי באתר) אז אני מקווה שתקראו למרות שזה לא הכי קצר :>

פרק 1 חלק 1 (מתוך 2)

~נקודת המבט של איתן מארס~

התיישבתי על המיטה והסתכלתי על השעון. השעה 09:34 בבוקר. קמתי והלכתי אל השולחן- גרייס השאירה לי פתק:
"איתן, אני בקניות עם ג'ייסון ושון. תסדר קצת למטה בבקשה עד שנבוא, אין הרבה מה לסדר.
אני אוהבת אותך, גרייס"
הנחתי את הפתק על השולחן והלכתי להתקלח. "אני צריך עוד להספיק לעבוד קצת לפני שגרייס והילדים יגיעו.." אמרתי לעצמי בדרכי לאמבטיה. הגעתי אליה, פתחתי את הברז ונכנסתי. הרגשה נעימה כל כך…
סיימתי להתקלח, התנגבתי והתלבשתי. "היי מרלין" אמרתי לציפור המחמד של שון בזמן שעברתי ליד הכלוב שלו בדרכי לקומה הראשונה, למטבח.
הסתכלתי סביב- הקישוטים למסיבת יום ההולדת של ג'ייסון כבר תלויים. 'אני צריך לסדר פה קצת, ואז לעבוד אם אספיק' הזכרתי לעצמי. הרמתי את מכונית הצעצוע של ג'ייסון מהרצפה והנחתי אותה על הארונית ליד דלת הכניסה. סידרתי את הצלחות, הכוסות והסכו"ם על השולחן גם כן."טוב, מסודר" אמרתי לעצמי והלכתי לחדר העבודה שלי- אני ארכיטקט.
לפתע דלת הכניסה לבית נפתחה- ג'ייסון ושון רצו פנימה בצהלות שמחה. "איתן, תוכל לעזור לי עם השקיות בבקשה?" גרייס ביקשה ממני בזמן שנכנסה לבית ובידיה שלוש שקיות גדולות עם מצרכים. "כן, בטח!" אמרתי וחטפתי במהירות מידיה שתיים מהשקיות והנחתי אותן על השולחן. "תודה" היא הניחה את השקית על השולחן ונישקה אותי. "אבא! בוא לשחק איתנו בחוץ!" ג'ייסון צעק לי מהחצר האחורית. "אני בא" צעקתי לו חזרה ויצאתי אל החצר. הבנים נעמדו מולי וביקשו ממני שארים אותם. "אני קודם!" אמר ג'ייסון. "לא, אני!" שון ענה. הוויכוח של 'מי ראשון' נמשך לרגע, עד שהחלטתי מי יהיה ראשון- "ג'ייסון יהיה ראשון, הוא ילד יום ההולדת" אמרתי. "יש! אני רוצה את 'המסוק'!" הוא אמר בשמחה ואחז בזרועותיי. החזקתי בזרועותיו ואמרתי "תחזיק חזק!". התחלתי להסתובב במקום. "יותר מהר!" ג'ייסון צעק לי והגברתי את מהירות הסיבוב, ורגליו של שון התרוממו מהקרקע. שיערו החום-כתמתם הבריק באור השמש. האטתי את הסיבוב עד שלבסוף עצרתי ונתתי לג'ייסון להתרחק כמה צעדים בעודו צוחק. "קדימה שון, עכשיו תורך" אמרתי לשון בחיוך. "יש!" הוא צעק. הרמתי אותו על הכתפיים שלי- שון פרס את ידיו כאילו הוא מטוס, ואני התחלתי לרוץ מסביב לחצר. צחוקו המתגלגל התגבר יותר ויותר. חזרתי למקום בו עמדתי קודם והנחתי את שון על הדשא וליטפתי את שיערו החום. "אבא, תראה לנו שוב כמה חזק אתה!" שון אמר לי. "בסדר… בסדר" אמרתי להם בחיוך והתכופפתי מעט בזמן שהושטתי את ידיי לצדדים. כל אחד עמד מצד אחר שלי ותפס אותי חזק בזרועותיי. הזדקפתי והרמתי את ידיי למעלה, כך ששון וג'ייסון יהיו באוויר. שניהם צחקקו קצת ואז הורדתי אותם. "בוא נילחם!" אמר לי ג'ייסון והושיט לי חרב- אחת משתי חרבות פלסטיק שנחו על הדשא. "בסדר, אבל אני מזהיר אותך, אני טוב בזה!" אמרתי לג'ייסון והתחלנו להילחם בחרבות. "אוי… ניצחת אותי אביר אמיץ.." אמרתי בכניעה בזמן שג'ייסון "נעץ" בי את חרבו. נשכבתי על הרצפה, מעמיד פנים שהובסתי. "בנים, האוכל מוכן! בואו לאכול!" גרייס קראה לנו מהמטבח. הבנים רצו למטבח בעוד שאני נשארתי עוד קצת על הדשא. יום יפה היום, מאוד יפה.
קמתי ונכנסתי למטבח. הסתכלתי על ג'ייסון וגרייס "איפה שון?" שאלתי. "אני לא יודעת, הוא עלה למעלה.." גרייס ענתה. "אני אביא אותו" אמרתי ועליתי למעלה.
"שון, מה קרה?" שאלתי אותו מיד כאשר ראיתי אותו יושב על הרצפה מול הכלוב של מרלין, בוכה. "זה מרלין… הוא מת…" שון התייפח. "הוא מת וזה הכל באשמתי." הוא המשיך. שמתי את ידי על גבו והתחלתי ללטף אותו מעט. "זה לא, שון. כמובן שזאת לא אשמתך." ניסיתי לנחם אותו. "אני הייתי נותן הכל כדי להחזיר אותו לחיים.." שון אמר בעצב. "אתה יודע שון, ישנם דברים שפשוט צריכים לקרות אפילו אם אתה לא רוצה בזה." אמרתי לו. "זה לא הוגן, אבא… זה פשוט לא הוגן…" הוא אמר בעצב וחיבק אותי, ואני חיבקתי אותו חזרה. "אני יודע.. אני יודע.." עניתי לו בעצב.