תאונת דרכים

גב' בירן החלה לענות לה " מיכלי אנא קראי לי אלה ואני צוחקת חמודה את לא צריכה כלל להתנצל מאחר ואני מכירה את בעלי ואת מסירותו לעבודה שאין לה גבולות אך אתך זה שונה ואני שמעתי לצערי שזכרונך בינתיים לא חזר ורן בטוח שרק הזמן יעשה את שלו." מיכלי קיבלה עצב מסויים בפניה ואלה הקדימה אותה ואמרה לה "בבקשה מיכלי על תתעצבי סמכי על רן ולאחר שפגשתי אותך ואת ממש מקסימה אני רוצה להזמין אותך למחר בערב שזה ליל שישי להתארח בביתנו לארוחת ערב וכך תכירי את אביבי הקטנה שלנו וגם תוכלי סוף סוף לנשום אויר צח ונקי" . "תודה לך גב' סליחה אלה אני מאד מתרגשת מההזמנה ואשמח לבוא." יופי תודה שקבלת את הזמנתי ובקשר לבואך רן כבר ידבר אתך ובחיוך קל יצאה האשה היפה מהחדר כששובל של בושם משובח ועדין כאחד נשאר בעקבותיה'".

תוך כדי יציאתה של אלה מחדרה של מיכלי נכנסו לחדר נילי ואמה ושאלו "האם היתה לך אורחת מיכלי ?" כן ענתה מיכלי ולא הוסיפה דבר. אמה של נילי נפרדה לשלום ממיכלי ואמרה לה שתבוא גם למחר לבקר ובאם תוכל להביא לה משהו שישמח אותה תשמח לעשות זאת." תודה לך אמא של נילי אבל באמת לא חסר לי דבר". להתראות מיכלי ונילי יצאה בעקבות אמה ללוותה.

כשהן יצאו נותרה מיכלי ממש המומה וחסרת ישע ממש היא הוזמנה לארוחת לילי שישי מחר אך כיצד תוכל לבקר בביתו של האיש האהוב עליה הכי הרבה בעולם ובשבילו היא חייבת להיות חזקה ולהענות להזמנה. וכך תוך כדי הרהורים ומחשבות שונות הרגישה בריח הכל כך אהוב עליה האפטר שייב שישי רק לאיש אחד כן לד"ר בירן . ד"ר בירן התקרב למטתה סגר את הוילון וישב על ידה במיטה קרוב וצמוד אליה וחיבק אותה חזק לקרבו וממש רצה לטרוף אותה לתוכו כה חזקה היתה אהבתו והיא רק הלכה והתחזקה ואיש לא שלט במצב. "מיכלי למה נפלו פניך מה קרה ספרי לי לא היה לי זמן היום לבוא לבקרך הייתי עסוק בניתוח מאד קשה ומסובך ולמען השם מיכלי למה נפלו פניך מה קרה ספרי לי לא היה לי זמן היום לבוא לבקרך הייתי עסוק בניתוח מאד קשה ומסובך ולמען האמת אינני יודע באם הצלחנו לייצב את מצבו של גבר צעיר מאד שהיה מעורב בתאונת דרכים קשה כשרכבו התנגש עם רכב שבא מולו וזה ניסה לסטות כדי לא להתנגש בו והתהפך לתוך תעלה בצידי הדרך ומצבו לאחר הניתוח יציב אך קשה מאד מאד."

מיכלי מחר לא אהיה בבית החולים ואינני יודע כיצד אתאפק עד ליום ראשון אך אני בטוח שאת תהיי חזקה כמו שהוכחת עד עכשיו ותנצלי את הזמן "שלא אפריע לך" וזאת אמר בחיוך למנוחה ולשיפור התירגול בחדר השיקום למרות שאני כבר לא חושב שאת זקוקה לו מיכלי, ענה לה הרופא "בואי נפרד במלים נפלאות אלה ולפני שיהיה מאוחר מדי ולא אוכל לעזבך "אני בורח" ומקווה כי תהיי ילדה טובה וממושמעת כי את הילדה שלי." וכהרגלו קם על רגליו ויצא את החדר כשהיא נשארת לבדה עם וילון סגור ומותשת ואוהבת ולא גילתה את ההזמנה שקיבלה מאשתו וחשבה שטוב שכך והיא פשוט לא תגיע אליהם הוא ממילא כבר נפרד ממנה עד יום א' ועם הרגשת הקלה שלא הבינה את פישרה נרדמה מיכלי ושקעה בשינה טרופה, חולמת והדמיון והמציאות מתערבבים זו בזו עד שמלאך השינה עשה סדר במחשבותיה ונתן שלווה ונחת וכך ישנה כמו תינוקת קטנה עד לאור בקר יום שישי.