בובה על חוטים- פרק 3

כולם נכנסו,ישבנו ואכלנו חוץ ממני שבקושי אכלתי, לא היה לי תיאבון.
"אני צריך לדבר איתך,בואי לחדר", הוא מלמל .
עלינו לחדר ודיברנו…….

עלינו לחדר שלי בצעדים איטיים, הרגשתי כמו בסרט בסלואו מושן (איטיות) שהרגל לאט לאט נותחת על מדרגה והשנייה אחריה,שהוא הולך מאחוריי באיטיות ונותן לי מבט מחויך ואני מסתכלת עליו כאל מפלצת.
נכנסנו לחדר והתיישבנו על המיטה שלי. " חדר יפה" הוא מלמל
"תודה" אמרתי בטון כועס
"אז ככה,אני יודעת שעברה שנה מאז,מור בכלא, הרגשתי שפל ונבוך שבן דוד שלי כזה, בבית ספר שמעו על כך וירדו עליי שאני ממשפחת האונסים,רציתי למות " הוא אמר במבט מאכזב
"אני לא כועסת עלייך אם אתה חושב, אתה רק בן דוד שלו לא אח שלו,אני פשוט לא מסוגלת לדבר עם מישהו שהקשר דם שלו קרוב למפלצת הזאת ששיחקה בי כמו בובה על חוטים" הרמתי את הקול פתאום.
"אני מצטער שניני.. אני מצטער את יודעת שאם הייתי יודע שזה מה שייקרה הייתי מפוצץ אותו.. אם רק הייתי מחזיר את הגלגל אחורה" הוא הסתכל עליי והוסיף : " אחרי חודש נשלח מכתב מהכלא ממור שמיועד לך ואני רוצה להביא לך אותו " הוא נתן לי את המכתב. ישר זרקתי אותו לפח.
"אני לא רוצה שום קשר עם הבן אדם הנתעב הזה,שום דבר !! " צעקתי בחדר, רציתי להתחרפן.
שון התקרב אליי וחיבק אותי חיבוק גדול ובכיתי….. בכיתי כמו ביום ההוא. אני כבר לא יכולה יותר,כמה שניסיתי למות פעמיים מצאתי את עצמי בבית חולים בגלל ניסיונות התאבדות.

פעם ראשונה אחריי חודשיים מהאונס,חתכתי ורידים ואיבדתי המון דם כי חתכתי עורק. מצאתי את עצמי אחרי כמה שעות בבית חולים שאמא ואבא בוכים מולי ומתפללים שהכל כבר ייגמר ולמה זה קרה לי.
הרגשתי שעכשיו אני אחיה ולמה לי למות בגלל איזה בן זונה מגעיל! אבל אחרי חצי שנה נוספת בלילה אחד חלמתי עליו שהוא בורח מהכלא ובא אליי לחדר, לוקח אותי וחוטף אותי וכל הזוועות החזירו אותי. בכיתי…. זעקתי… רצתי לשירותים ולקחתי כדורים על גבי כדורים,אחד..שתיים.. 12 כדורים ברצף !
אמא מצאה אותי באמבטיה מעולפת בלי דופק,היא צרחה בכל הבית והזעיקה את השכנים, היא סיפרה לי את הכל בבית החולים. הרגשתי שאני לא רוצה לחיות יותר,למה לחיות בעולם כה אכזר ?
זה לא שהעולם האיר לי כל הזמן, ביסודי הייתי מושפלת וחסרת חברים, בחטיבה היה לי את מור וכמה חברות מועטות, לא מעט ירדו עליי אז למה ?
מה שחיזק אותי שזה לא משנה כמה השפלות אני אעבור אני לא מוותרת לעצמי וצדקתי היום אני עברתי לסביבה חדשה ודף חדש נפתח.

עברו 5 דקות ואני ושון מחובקים,הוא החזיק לי את היד וחייך אליי. שון שונה, הוא מדהים והוא מתוק.
"את יודעת… ישר ששמעתי מה קרה יום אחרי ניסיתי להתקשר אלייך ולא ענית ככה במשך כמה ימים, אבא שלי ואח שלו ניתקו קשר כמעט, זה לא שפעם הקשר היה משהו אבל אחרי מה שקרה ניתקנו ממש קשר.פעם אחת הלכתי לבקר את מור בסתר בכל זאת הוא בן דוד שלי. המבט שלי אליו היה אכזר, הוא מפלצת ! אני לא מאמין שהוא שיחק בך ככה. דיברנו כמה דקות והוא הביא לי את המכתב וביקש שתקראי"
" אני לא רוצה !!" צעקתיי ורציתי לקרוע את המכתב כבר שהיה זרוק בפח.
הסתכלתי אליו ואמרתי : " החיים החדשים שלי מתחילים אני לא רוצה יותר לשמוע על מור ! מובן ? "
צעקתי עלייו . " מובן" הוא מלמל
" רק… רציתי להגיד לך שאני.." הוא הפסיק
"אתה מה?"
"עזבי לא משנה"
"נו??? " התעצבנתי פתאום
" אני אוהב אותך שניני,אני כבר שנתיים מאוהב בך ולא יכולתי לראות את מור איתך במיוחד רציתי למות ששמעתי מה עשו לך, הוא הרס אותך מבפנים ומבחוץ ואני כל כך דאגתי , אני אוהב אותך " הוא אמר בקול רך ומתוק ובאתי להגיב אבל…
"שונצ'יק מאוחר צריך לחזור, תרד בבקשה" אמא שלי קראה לו
"את לא חייבת להגיב שניני הייתי חייב להגיד ,נדבר" הוא נתן לי נשיקה וירד.
הייתי בשוק ! שון אוהב אותי ?! למה ? איך ?מה?! לא הצלחתי להירדם כל הלילה בגללו.

פתאום בסביבות 12 בלילה ראיתי את המכתב בפח והוא רמז שאני אקרא אותו ולא הצלחתי להתאפק פתחתי את המכתב.

היה רשום :" פוצי שלי אני יודע שאת כועסת עליי בבקשה תקראי אני מתחנן"
התחלתי לקרוא ו….