הכישרון- פרק 3(הסיפור שלכם!!)~בבקשה תקראו!!(:

~מנוקדת המבט של נוי~
התחלתי ללכת את דרכי חזרה מבית הקפה אל חדר המוסיקה כדי לפגוש את המורה החדש שלי הראל סקעת, ראיתי אותו לפני זה באודישנים אבל לא באמת יכולתי להכיר אותו, האמת שאני ממש מתרגשת כי אני ממש מעריצה אותו, אבל עדיין אין לי זמן על לחשוב מה להגיד לי כי הנה אני מול חדר המוסיקה כמה צעדים ואני נכנסת 'בהצלחה' אני אומרת לעצמי ונכנסת לחדר על השולחן ישב כבר הראל וליד השולחנות ישבו כבר התלמידים
"נעים מאוד אני הראל, בואי תשבי איתנו.." הראל פנה אליי והצביע אל שולחן פנוי שהיה ליד הפסנתר, התחלתי ללכת אל השולחן שלי ובדרך ירדן סינן אליי כמה מילים "בהצלחה נוי." הוא אמר לי ואני המשכתי ללכת אל השולחן עד שהגעתי אליו, כשהתיישבתי שמתי לב שעל השולחן רשום 'ירדן ואלינור לנצח.' מעניין מאוד, אלינור לא אמרה לי שהם היו ביחד, או שהם עכשיו ביחד…
"שלום לכל התלמידים של מגמת המוסיקה שלנו, השנה הצטרפו אלינו כמה תלמידים חדשים. תכירו אותם בהמשך, בהמשך היום יהיה בינכם פעולת גיבוש והיום בערב הולך להיות מופע כישרונות להתחלת השנה, אז שיהיה לכם בהצלחה." הראל קטע את מחשבתי וסיפר לנו מה אנחנו הולכים לעשות היום
"אז בינתיים בואו נתחיל בפעולת הגיבוש, הנה בקבוק וכל מה שאת צריכים זה לשחק אמת או חובה.. לא קשה נכון?" הראל הביא לאורין שישבה בשורה הראשונה ואני הרגשתי שזה הזדמנות טובה להכיר עוד יותר את חברי לבית הספר.
"טוב יאללה בואו לפה ונשב במעגל.." ירדן לקח את הפיקוד וכולם עשו את מה שהוא אמר, הראל בזמן הזה כבר יצא מהחדר ולכן אני פחות הופתעתי שמי שרוצה לקחת פיקוד פשוט עושה את זה. ירדן סובב את הבקבוק והבקבוק עצר על ירדן ולירון, האחים.
"אז אני צריך לשאול אותך, לירון…" ירדן נהנה לגמרי בהזדמנות להתעלל קצת באחותו התאומה
"אמת או חובה?" ירדן שאל את לירון ולירון נראתה מודאגת מאוד
"אמת." לירון אמרה ונעצה מבט מאיים באח שלה, ירדן.
"או.קיי, אמת שאת אוהבת פה מישהוא?" ירדן נעשה אכזרי מאוד למרות כל הרמזים של אחותו, לירון.
"זה שקר." לירון יצאה מזה יפה ולא ביזבזה שום רגע וישר סובבה את הבקבוק, הפעם הבקבוק נעצר על מייק ואורין.
"אמת או חובה?" אורין שאלה את מייק
"חובה." מייק אמר בלחישה וכמעט לא שמעתי אותו
"אז חובה עלייך לנשק את הבחורה שאתה הכי אוהב פה…" אורין החליטה להיות אכזרית עד הסוף אבל לבסוף צחקה וביטלה את דבריה בחובה אחרת, הפעם לקפוץ על רגל אחת 15 פעמים..
"תודה." שמעתי את מייק לוחש לאורין אל שינוי החובה שלה. הפעם מייק סובב את הבקבוק והבקבוק עצר עליי ועל שרית. היא נראת לי קטנה ומסכנה כזאת אז לא רציתי להיות מורשעת אלייה..
"אמת או חובה?" שאלתי את שרית בפחד שריב ביני לבינה יתחיל בגלל המשחק הזה.
"אמת." שרית ענתה לי בהיסוס
"אמת שהיה לך חבר פעם?" שאלתי אותה ואז חשבתי שוב על השאלה וקיוויתי שלא תפגע בה.
"תודה לך.." שרית צעקה קמה מהמעגל רצה אל הדלת וטרקה אותה אל הדלת, ובדיוק מה שלא רציתי שיקרה. קרה!
"רגישה… זה לא אשמתך." אורין אמרה לי ואני עדיין הרגשתי רע עם עצמי, על היום הראשון יש משהיא שלא סובלת אותי.. כל הכבוד נוי!
"אולי תצאי ותדברי איתה?" ירדן הציע לי
"בסדר." אמרתי לו והתחלתי ללכת לכיוון הדלת, שיצאתי חיפשתי אותה אבל לא היה כל כך קשה למצוא אותה. היא הייתה לא רחוק משם על ספסל ודמעות היו בענייה
"אני לא התכוונתי" אמרתי בזמן שהתיישבתי ליידה
"אני יודעת, פשוט זו הייתה נקודה רגישה.." שרית אמרה לי
"אני באמת מצטערת, אני לא ידעתי." התנצלתי אלייה
"זה בסדר, סלחתי.." שרית סלחה לי במהירות
"מותר לי לשאול אותך למה זה כל כך רגיש אצלך?" שאלתי את שרית כי לחזור עכשיו לחדר המוסיקה ולהמשיך לשחק את המשחק המחריד הזה זה אחד מהדברים שאני הכי לא רוצה לעשות
"כן. פשוט הייתי צריכה להיפרד מחבר שלי בשביל הבית ספר הזה ובגלל שנהייה רחוקים ,ורגע לפני שנפרדתי ממנו ראיתי אותו עם משהיא אחרת…" שרית סיפרה לי והתחלתי להבין למה זה כל כך רגיש אצלה
"בסדר, אני מבינה." אמרתי לה למרות שאני עדיין לא הרגשתי אהבה אף פעם.
"גם לך זה קרה?" שרית שאלה אותי
"כן." שיקרתי והבנתי שהכנסתי את עצמי לצרות
"מה היה לך איתו?" שרית המשיכה לחקור ואני לא ידעתי מה לענות לה, אוי לא! אני בצרות…