חצאים- פרק 19

קמתי מוקדם בבוקר. נועל'ה העירה אותי. היא הסתדרה לבית הספר. גם ליואב, אחי הקטן עזרתי להתארגן לבית הספר. שניהם צעדו ביחד, בית הספר שלהם לא רחוק כל כך ממקום המגורים שלנו. נשארנו בבית רק אני, אמא ושתי התאומות. שמעתי דפיקה בדלת, השכנה הגיעה כדי לקחת את שתי הקטנות לגן, היא תמיד לוקחת אותם ביחד עם התאומים שלה לאותו הגן ותמיד גם מחזירה אותן. היא עושה לנו טובה גדולה בעניין הזה. בשעה 9 כבר נשארו בבית רק אמא ואני.
אמא היא אמא צעירה, היא גם הייתה צריכה לצאת היום לעבודה, רק קצת יותר מאוחר, ככה שבבוקר נשארנו לשיחה של אמא ובת.
" אז מה עלמה? ".
" מה אמא? " שאלתי בחיוך.
" איך את? ".
" מצוין " אמרתי בחיוך, " מאושרת ".
" הוא עושה אותך מאושרת הא? ".
" יותר משאני יכולה להסביר.. ".
" הוא לא סנוב כמו השאר הא? ".
" הוא ההיפך מסנוב.. זה נראה שכשהוא איתי הוא מתחבר לצד האמיתי שלו ולא לצד האגואיסטי ".
" מה שאת לובשת, זה ממנו? " היא שאלה והסתכלה על השמלה הירוקה שהוא נתן לי אתמול.
" כן. אלה בגדים שאחותו כבר לא לובשת והוא נותן לי כי הם יפים בעיניו וגם בעיניי, וכי אין בהם המון צורך ".
" זה מקסים מצידו " היא אמרה בחיוך.
" כן.. " נאנחתי, " אני מתגעגעת אליו ".
" אז למה שלא תיסעי אליו? ".
" אני לא רוצה להפריע.. " אמרתי.
" למה שתפריעי? ".
" אני לא יודעת.. הוא גם במסגרת לימודים, הוא בטח עסוק.. ".
" את מתגעגעת מידי פעם ללימודים? " היא שאלה בחיוך מתוק.
" בטח, כל יום ".
" אני מצטערת.. " היא נאנחה, " אני מצטערת שבגללי את לא לומדת כרגע, הלוואי ויכולתי לממן לך לימודים ".
" זה בסדר " אמרתי, למרות שהרגשתי צביטה בלב כשאמרתי את זה. באמת התגעגעתי ללימודים.
" אני אומרת שכדאי לך ליסוע לבקר אותו, את יודעת איפה הוא לומד? " היא שאלה.
" כן כן הוא אמר לי ".
" אז תסעי, תרגישי חופשי. הבית לבנתיים נקי ומסודר, ואף אחד לא אמור לחזור היום מוקדם. אני אעבוד עד מאוחר, נועה תלך אחרי בית הספר לעבוד, משהו כמו 7 בערך, הבנות ישארו אצל השכנה היום, ויואב אמור ללכת לחבר ולחזור בערב ".
" אה באמת? לא ידעתי את כל הפרטים האלה.. ".
" כן, לא ממש היית פה בימים האחרונים " היא אמרה בחיוך.
" סליחה " נאנחתי.
" זה בסדר, אני שמחה שאת חופשייה יותר. התלותה שלי בך לא כל כך גדולה עכשיו. בחודשים האחרונים זה בעיקר כי לא הרגשתי כל כך טוב, אבל עכשיו אני בסדר. מה גם, נועל'ה מוצאת את עצמה יותר אחראית כשאת עם יובל, ככה שהיא מכינה את עצמה גם לחיים העצמאיים ואני נהנית לראות את זה ".
" כן.. זה מוזר לראות את אחותי גדלה כל כך מהר " הודתי בפניה.
" אני מבינה " היא אמרה בחיוך," ואני אצא עכשיו ". היא נשקה לי על הראש ויצאה מהבית. אני סידרתי אותו קצת, ניקיתי אבק ממקומות וישבתי שוב על הבלטה שלי משקיפה על הנוף מהשכונה. חשבתי על יובל, רק רציתי שהוא פתאום יהיה מאחוריי ויגיד לי בוקר טוב או צהריים טובים. החלטתי לקחת יוזמה. לקחתי קצת מהכסף שהוא נתן לי ושילמתי על אוטובוס כדי ליסוע לבית הספר שלו. חיכיתי ליד הסורגים המשקיפים אל הרחוב, זה היה נראה בית ספר מדהים. מהודר, גדול, כזה שבאמת אפשר ללמוד בו. ראיתי את יובל, לבוש כל כך יפה, יושב עם החבר'ה שלו בספסלים שמרוחקים קצת מהכניסה לבית הספר. בית הספר שלו נפתח בחצר הראשית. ראיתי ילדה קטנה ניגשת אליו, וואו היא כל כך יפה, היא מזכירה לי את נועה. הם דיברו קצת וראיתי אותו צוחק, הצלחתי לזהות את החיוך שלו גם ממרחק די גדול. היא עזבה אותו בחיבוק קטן, וראיתי את החיבוק המקסים שהוא נתן לה. הוא חזר לדבר עם אחד מחבריו ולרגע אחד שני המבטים שלנו נפגשו. הוא הסתכל עליי קצת לא מבין לרגע ואז קם מהספסלים. הוא התחיל ללכת לאט לכיוון שבו הייתי וכשהוא זיהה שזו באמת אני הוא רץ אליי.
" עלמה " הוא אמר בחיוך והחזיק בידיי מאחורי הסורגים.
" היי " אמרתי בחיוך.
" מה את עושה פה? ".
" חשבתי לבוא לבקר. אתה כבר כמעט בסוף היום? ".
" שעתיים אחרונות. לנסות להכניס אותך? ".
" לא אין צורך " אמרתי בחיוך, " אני אחכה פה לך ".
" וואי איך התגעגעתי לחיוך שלך " הוא אמר בצחוק.
" תודה " אמרתי קצת מובכת, " וואו בית הספר הזה מדהים ". הוא הסתכל עליי במבט מחויך וראיתי שעולות לו כמה מחשבות בראש.
" מה יש? על מה אתה חושב? ".
" כלום סתם… " הוא נאנח ואז הסתכל עליי בעיניים החמות והמקסימות שלו, " פשוט בית הספר הזה יהיה עוד מעט גם בית הספר שלך.. אז אני מחייך מהידיעה שאת אוהבת אותו ". הסתכלתי עליו לא מבינה והוא רק הסתכל עליי בפרצוף תמים ואוהב.