סליחה

בואו ואספר לכם סיפור מיוחד,
סיפור שהפקתי ממנו לקח מכובד.
לפני שנה הגיעה לכיתה תלמידה חדשה
וסבר הפנים שקיבלו אותה לא הותירו בה הרגשה טובה
גם אני, כמו השאר
התנהגתי אליה באופן בוטה ומכוער
בין השיעורים הייתי צוחק עליה בלי סיבה
ובעיקר ממני היא נפגעה ונעלבה.
ביום מן הימים
הוריי נכנסו לחדר זועמים:
"מה שמענו מהמורה? אתה מתנהג בכיתה איום ונורא!"
ואני שקיוויתי שזה רק עוד חלום,
חיפשתי דרך בה אוכל לנקום.
הגעתי לכיתה עייף וממורמר, הבטתי בה על העיניים והשיער
חושב וחושב "למי היא דומה?"ואז הסקתי מסקנה איומה.
"אמא" קולי נשמע מהדהד בדממה.
היא הביטה בי במבט חושש ומאוד פחדה,
אז ניגשתי אליה והתיישבתי על ידה.
"סליחה" אמרתי בעודי חושב,
"סליחה אמורה לצאת מתוך הלב"
והיא שהביטה בי מהצד בודדה,
חייכה לעברי ואמרה תודה.
"תודה לך שמבין כולם אז זה שהתנצל ויזם.
התנצלות היא דבר אנושי ובכלל לא מוגזם"
ואני שתהיתי כיצד זאת ידעה,
למרבה הפלא, גיליתי, שהיא בכלל לא ילדה.