האתגר היומי- בריונות
הסכין הזה יכול להיות הסוף. הסוף להצקות, לבריונות, לבדידות שלי. אם אני אעשה את זה אולי, אולי סוף סוף אמצע שלווה. אבל אני לא יכולה לוותר ככה, אני לא עד כדי כך חלשה, אני לא אתן להם סיבה לרחם עלי.
שמתי את הסכין במקום. אני צריכה לנסות להימנע מפיתויים כאלה, כי כנראה בסוף, אני אעשה את זה.
לא יכולתי להתמודד עם זה יותר אז הלכתי למיטתי ונרדמתי אחרי שעות רבות.
בבוקר התעוררתי והלכתי לבית הספר. כמו תמיד כבר בשעות האלה של הבוקר אף אחד לא היה בבית. עליתי על האוטובוס של בית הספר וכל הדרך זרקו עלי דברים, אוכל, שתייה, כדורוני נייר קונים, וכדורי נייר גדולים. ניסיתי מעוד לא להתחיל לבכות ולמזלי ברגע שבה כבר הייתי על סף בכי, הגענו לבית הספר.
ירדתי במהירות מהאוטובוס ורצתי לכיוון השירותים של בי הספר.
סגרתי את מכסה האסלה, התיישבתי והתחלתי לבכות. למה דווקא לי הם עושים את זה? מה אני עשיתי להם? אם אני אצא מהשירותים האלא אהיה שוב קורבן להצקות, לבריונות. אבל ה אם……מה אם אני לא אצא מפה.
פתחתי את התיק והוצאתי משם את הסכין. לא יכולתי אם זה יותר, למה לי לחיות? מה כבר יש לי בחיים? כלום, רק בדידות, מרירות וכעס על זה שאני חיה. אז פשוט מעוד.
אני לא אחיה.
תגובות (7)
וואי איזה מושלם :,(
תודה :) כמו שאמרתי אני לא אופטימית
אוקי וואו,אני ממש אהבתי את הגרסא שלך לסיפור,מאוד עצובה.
בערב אני יעלה את השם המנצחת\מנצח כי אני מחכה שישלחו לי עוד.
אבל תאמת זה ממש ריגש :]
תודה :) וכל זה ממש מזכיר לי סיפור אמיתי של מישהו שלמד אם אחותי………זה אפילו יותר עצוב מזה כי הוא תלה את עצמו ביום שהוא חתם על ההוצאה לאור של הספר שלו…..
אויי ;; כלכך עצוב.
לי קשה לשמוע סיפורים כאלה,זה רק מראה לי כמה בני אדם יכולים להיות מפלצות.
אבל הוא עשה את זה בגלל בעיות דיכאון, היו לו הרבה חברים, הוא תמיד חייך ובסוף……..טוב יש לו סיפור ממש עצוב :(
אוו חשבתי שזה בגלל בריונות >< לפעמים הבן אדם שעטוף באהבת חברים רבים יכול להיות הכי מדוכא.
אבל מה שאומרים שלא יודעים את הסיפור שלו.
you know my name, not my story