עיניים אדומות~ פרק 5
ליאו לא נראה נרגש מכל העניין כמונו. "אני ליאו, נחמד להכיר." השיב לו ליאו.
פאץ' חייך. "אז למקרה שאתם עדיין חושבים שאני מבלף, אני לא." אמר פאץ' לעברינו ועיניו נחתו עליי.
הסמקתי מעט. הייתי מאוהבת בפאץ' כבר שנתיים. "איך ידעת על 'האסון' שקרה לי בבית?" שאלתי.
"כולם יודעים על זה…אמא שלך סיפרה לנו, היא המעיטה בפרטים וביקשה מאיתנו לא להלחיץ אותך." אמר פאץ'. הופתעתי, אמא? ממתי היא הולכת ומספרת דברים נוראיים שכאלה?
"אז מה דעתכם שניכנס לבדוק את זה?" שאל אחד הנערים.
"מה אתה מפגר?! כתוב פה בפירוש 'הכניסה לתלמידים אסורה' איזה חלק מזה לא הבנת? ומה אם יתפסו אותנו?" שאלה אותו נערה בדאגה. זהיתי את הקולות האלה וידעתי שאלה הם ריקסון ואליסון.
"אני דווקא בעד." אמרה לילה.
"כן! אני לא רואה פה אף אחד אז למה שלא נכנס?" שאל ראיין בהתלהבות.
"אני איתכם!" אמר כריסטופר. תחושת הבטן שלי אמרה לי שהנה הרגע הזה שאסון נוסף יקרה.
"אני לא ממליץ לך לעשות את זה לוסי, את תהיה בסכנה.." אמר ליאו בקול מהוסס.
"אני מסכים עם ליאו, משהו לא נורמאלי קורה פה, ואת יכולה לסכן את עצמך!" לחש פאץ'. קמצתי אגרופים, נמאס לי שמתנהגים אליי כמו אל חסרת אונים, וזה רק התגבר מאז התקרית באמבטייה. "כן..למה לא?בואו נשתעשע קצת, מה כבר יכול לקרות?" צחקתי. פאץ' וליאו הנידו בראשם בייאוש.
"טוב אז זה הוחלט נכנס!" אמר ריקסון.
"אם לוסי הולכת על זה…אז גם אני!" אמרה אליסון בנימת הערצה כלפיי.
עברנו את השער של בית הספר והתקדמנו אל הבניין האפרורי. החלונות היו מכוסים בעיתונים, התריסים היו מוגפים והדלת הייתה נעולה עם שרשרת ברזל וכמה קרשים נעוצים בה. "זה די מוזר אתם לא חושבים?" שאל ריקסון. "יש לי הרגשה רעה בקשר לזה…" מלמלתי.
"אני מציע שנכנס." אמר ראיין.
"איך?" שאלה לילה. ראיין פתח את התיק והוציא ממנו לום.
"אה…אחי למה אתה מסתובב עם לום בתיק שלך?" שאל כריסטופר.
"אתה אף פעם לא תדע מתי זה יהיה שימושי, וחוץ מזה אחרי הבית ספר אני ולילה הולכים לבתים נטושים איך אתם חושבים שאנחנו נכנסים?" צחק ראיין והוציא את הקרשים מהדלת.
"אני מניח שאני אפרוץ את המנעול." אמר פאץ'. שלא יכל להתמודד עם העובדה שאני הולכת בלעדיו.
"כן פאץ'!" אמר ליאו, שכנראה התחיל להעריץ אותו.
תחושה מוזרה ומפחידה הקפיאה אותי. הן כאן…..העיניים האדומות.
תגובות (0)