החבר הכי טוב שלי הוא ערפד !!!(וואן די ) פרק 13

״הכל , אתה אומר ? אני יכול לסדר את זה״ הוא אמר ועלה על פניו החיוך הזה שאומר שאני לא הולך לאהוב את מה שהוא הולך להגיד לי .
״מה אתה רוצה ג׳ימי ?״ אמרתי ללא חשק לדבר עם האיש המתועב הזה .
״יש לי עסקה״ הוא אמר
״דבר״ אמרתי לו
״אני אחזיר לכם את אור , ואתה תחזור להיות הארולד שהכרתי לפני חמש שנים . הארולד שהוא לא פחדן שמתאהב בבת אדם ! הארולד שהצטרף אליי כשהיה בן 14 ״ הוא אמר .
״אז מה אתה בעצם אומר ?״ שאלתי קצת מבולבל
״אתה תחזור להיות ערפד , לא נמושה . ואני בתמורה אחזיר לך את אור בטוחה ושלמה . ״ הוא אמר
״והקאצ׳ הוא ..?״ אמרתי כבר יודע שיש עוד חלק בעסקה הזאת.
״אתה נשאר איתנו לתמיד , ואתה לא תזכה לראות את אור יותר . אפילו שזה דיי לטובתך , בהתחשב שהבטחת לה שלא תהרוג בני אדם אם אני זוכר נכון . היא תכעס ולא תדבר איתך .. אז הכל מתחבר ביחד כמו פאזל״ הוא ענה . לרגע שקלתי את זה . אור תחזור ואני אוכל להגן עליה . מרחוק .
״בוא נסכם , אני מצטרף אליכם , אבל , מותר לי להיות לידה , ואסור שהיא תדע שאני סביבה . סיכמנו?״ אמרתי מושיט את ידי והוא לחץ אותה.
״אנחנו מתחילים עוד שעה הארולד , תהיה במקום הישן שלנו בשש , הילדה מחכה לך״ הוא אמר ונעלם .
אני חייב להיפרד ממנה . היא בבית , היא בסדר . הם החזירו אותה . היא בטוחה . הכי מהר שיכולתי רצתי הביתה פותח את הדלת מתנשף ומוצא את אור יושבת בפינת החדר מחזיקה את רגליה עם ידיה בוהה ברצפה וחושבת . מה הם עשו לה ??
״אור !!!״ צעקתי רץ אליה ומרים אותה מושיב אותה על רגליי .
״אור.. את בסדר ..? הם עשו לך משהו..?״ לחשתי לה יודע שהיא תשמע את מה שאמרתי .
״אור ? נסיכה ? מה קרה ?״ שאלתי שוב מכיוון שהיא לא ענתה או זזה .
״ב..בבקשה אל תעזוב אותי…״ היא אמרה והנהנתי מנשק את מצחה . למה היא נחרדת כלכך ?
״למה את אומרת את זה ..?״ שאלתי מלטף את ראשה ומרגיע אותה.
״אתה עוזב … ואני לא יראה אותך יותר ..אני לא חושבת שאני יצליח להתמודד עם זה הארי ..״ היא מלמלה לעצמה כאילו מנסה איכשהו למצוא פיתרון..
״אני לא יכול בלעדייך גם רורו .. את החיים שלי … אבל זה בשבילך אור , הוא היה .. הוא היה הורג אותך .. או .. או עושה לך דברים .. ו.. אני לא יכול לחיות במחשבה שקורה לך משהו רורו … פשוט לא יכול …״ אמרתי מסתכל בעיניים שלה . שדמעו כאילו בלי הפסקה ..
״איך .. איך את .. יודעת שאת לא תראי אותי יותר ..?״ שאלתי קצת מבולבל
״הוא אמר לי . הוא אמר לי שהוא מחזיר אותי אבל שמבעוד שעה אני כבר לא יראה אותך יותר.. אבל .. הוא לא נתן לי לדבר , או לשאול יותר .. הייתי פה .. במקלט הארי .. בדיוק כאן .. בבית הזה .. הארי ..״ היא מלמלה .
״״אני לא רוצה שתלך הארי.. אני לא יוכל בלעדייך .. אתה שומר עליי .. אני .. אני אבודה בלי שאתה בסביבה ..״ היא אמרה ממשיכה לבכות , משהו שרק כאב לי יותר . ניגבתי את הדמעות שלה .
״אני גם לא רוצה ללכת , אבל אני חייב . זה משהו.. ש.. שאסור להפר …אני ..״ מלמלתי גם מתיישב ישיבה מזרחית בדיוק כמוה ומולה , מחזיק בשתי ידיה לתמיכה .
״למה הם רודפים אחרי ? מה כבר עשיתי להם ? למה אני?״ היא שאלה בוהה ברצפה ואז מעלה את מבטה אליי מחכה לתשובה .
״כי אני אוהב אותך״ נפלט לי . עיניים נפערו . אוי לא ..
״אני אוהב אותך..״ מלמלתי שוב , אוהב את איך שזה נשמע , ואיך שזה מתגלגל על לשוני .
״אני אוהב אותך אור . אני עושה את זה בשבילך .. כדי שתהיי בטוחה .. ״ אמרתי מסתכל בעיניה .
״אני .. הארי .. אל תשכח אותי ..״ היא אמרה מסתכלת עליי .
״אף פעם״ אמרתי והסתכלתי עליה, באותו הזמן היא הסתכלה עליי ופשוט לא יכולתי להתאפק . התקרבתי אליה ונישקתי אותה . יכולתי להרגיש את ההפתעה שהייתה בה , ואת עורה הרטוב מהדמעות .. היא כלכך תמימה .. כלכך יפה .. זה היה הרגע הכי טוב בחיים שלי , אבל רק המחשבה שאחרי זה , אחרי הנשיקה הזאת , אני לא אוכל לעשות זאת שוב , אחרי שהודתי שאני אוהב אותה , לא אוכל להודות בזה שוב מולה . למה זה ככה ? זה היה כלכך עדין וחמים , והעביר בי צמרמורת .. זה לא כמו לנשוך אותה , זה כמו .. שהיא סוף סוף סומכת עליי , ש*לא* אנשוך אותה . זה היה .. מדהים .. היא .. אני פשוט לא יכול להסביר את זה . אין לי מילים לתאר . פשוט אין . זה היה הדבר הראשון , חוץ מהחיבוק שלה , שהיה רך ולא נוקשה .. שבאמת גרם לי לא לרצות להפסיק.