אני מקווה שזה יסתדר פרק 10

בפרק הקודם:
אז את כול היום שנשאר העברנו במתח והלכנו לישון בציפייה שמחר אנחנו נראה את ליאל ועמית.
-למוחרת בבוקר-

-פרק 10-
-למוחרת בבוקר נקודת מבט עידו-
קמתי בוקר ממש מתוח,צחצחתי שיניים לבשתי מכנס טרניג על הבוקסר וירדתי למטה למטבח.
וראיתי את שון ורן יושבים בשולחן עם נס קפה והם שנהם לבושים כמוני מכנס טרניג ללא חולצה.
"עידו הינה הנס שלך"אמר רן והביא לי כוס שהייתה מונחת על השולחן
"יש חדשות?"שאלתי אותם והתיישבתי לידם
"לא, אבא הלך מוקדם למשרד שלו לראות עם משהו מתקדם" אמר שון
"הלוואי ויצליחו למצוא אותן" אמרתי מעביר בראשי חוייות שלי של עמית וליאל
"אל תדאג" אמר לי שון ושמענו את דלת הבית נפתחת ונסגרת קמנו לכיוון הסלון.
"בנים בואו שנייה" ראינו את אבא
"הצלחתם?"שאלתי מיד
"אני לא יודע מה להגיד לכם"אמר אבא
"מה קרה?"שאל שון
"הצלחנו"אמר אבא וחיוך גדול התפרס על פניו
"ישששששששששששששש"צעקתי וקפצתי על כולם בחיבוק
"תירגע עידו לנשום עמוק"אמר אבא וכולם צחקו גם אני
"איפה הן?"שאל שון
"בקשר לזה יש חדשות טובות ופחות טובות מה אתם רוצים לשמוע קודם?"שאל אותנו אבא
"מה זאת אומרת?"שאל רן
"החדשות הטובות כמו שאתן יודעים שמצאנו אותן"אמר אבא
"והפחות טובות"שאלתי
"שאנחנו לא יודעים איפה הן בדיוק רק שהן נמצאות בנוי יורק"ענה לי אבא
"טוב תנסו לאתר אותן יותר טוב?"אמר שון
"כןן אנחנו מנסים באתי רק להודיע את זה"אמר אבא והלך
"רן לך לגיא ושנכם תלכו לבית ספר של נועה ורעות ותעתכנו אותן"פקד שון על רן
"טוב"אמר רן ויצא מהבית
-לאחר שעתיים-
לא הלכתי לבית ספר בגלל המצב עם עמית וליאל וזה…
"הלו"ענה שון לפאלפון שצלצל
"אני כבר בא"אמר וניתק
"מי זה היה?"שאלתי אותו
"תתלבש מהר,זה היה אבא והוא אמר שהם הצליחו לאתר את עמית וליאל"אמר לי שון בזמן ששנינו שמנו על עצמנו חולצה.יצאנו מהבית נעלנו את הדלת נכנסנו למכונית של שון ונסענו לכיוון הקזינו.
"איפה הן?"שאל שון מיד כשנכנסנו למשרד של אבא בקזינו
"בקווינס שבנוי יורק"ענה אבא עם חיוך גדול על פניו
"טוב תארגן לי שלושה שומרים מהקזינו אני הולך לשמה להביא אותן"אמר שון לאבא ולמשרד נכנסו גיא ורן.
"לאיפה את הולך?"שאל גיא
"איתרו את עמית וליאל בקווינס בנוי יורק ואני הולך לשמה"ענה שון לגיא
"גם אני בא"אמר גיא
"גם אני הולך"אמר רן
"אז גם אני הולך"אמרתי
"אתה נשאת פה"אמר לי אבא
"אני הולך"
"אתה נשאר נקודה"
"אבא,אני מספיק בוגר"הלוואי ויתן לי ללכת
אבא נאנח ואמר:"אז כמה כרטיסים להזמין ארבע לכם ועוד שלוש לשומרים סה"כ שבעה כרטיסים נכון?"
ישששש אבא נתן לי ללכת.
"כן,ותשמור 10 כרטים בצד לחזרה"אמר שון
התארגנו ונעסענו לשדה תעופה עברנו את כול הבדיקות הביטחוניות ועלינו על המטוס לנוי יורק.

-נקודת מבט עמית-
אחרי השיחה שהיתה לנו עם אמא עליתי לחדר ופשוט התחלתי לבכות.אחרי חמש דקות בערך שמעתי את אמרא צועקת מלמטה
"בנות אני הולכת למכולת לקחתי מפתחות אני נועלת ביי"ודלת נפתחת ונסגרת השמעה.
זה ההזדמנות שלי ניגבתי את הדמעות מהעיינים וירדתי במהירות למטה לחפש את הפלאפון שלי.חישפתי וחיפשתי ולא מצאתי עד שפתחתי מגירה במטבח ונגלה לפני פאלפון אני לא יודעת של מי הוא לקחתי אותו ושלחתי לנועה הודעה אני זוכרת את המספר שלה בעל-פה.
-נועה-
-מי זה?- שלחה בחזרה
-אני-
-מי זה אני- אהה שחכתי שזה לא הפאפון שלי ואין לה את המספר
-עמית- שלחתי
-איפה את?-שלחה
לא ידעתי מה לענות לה אמא אמרה שאנחנו מנתקים קשר עם מי שבארץ מה אני ירשום לה?
-לא בארץ-שלחתי ואחרי שתי שניות היה צילצול ,נועה חייגה וניתקתי את השיחה כי שמעתי את רעש המפתחות מחוץ לדלת.
הנחתי את הפאלפון בחזרה במגירה ועליתי לחדר במהירות שאמא לא תשים לב.
עליתי לחדר התקלחתי ונשכבתי לישון עם מלא מחשבות בראש,מש קורה עם נועה?רעות?שון?רן?עידו?אבא?גיא?.
-בבוקר-
קמתי מהצילצול של העשון המעורר,זה עושה חור בראש,צחצחתי שיניים החלפתי בגדים לתלבושת האחידה של הבית ספר חולצה לבנה עם עניבת פפיון כחולה חצאית כחולה מעל הברך וגרביים כחולות ארוכות עד הברך ככה שנשאר מעט רווח בין החצאית לגרב ונעלי בובה לבנות ושיער פזור.(תמונה ברציתי להוסיף).
וירדתי למטה למטבח לאכול משהו. ירדתי וראיתי את ליאל עם שיער פזור לבושה בגופייה לבנה עם חצאית ירוקה משובצת סוג של נעלי בובה ירוקות וכובע ראפר על ראשה(תמונה ברציתי להוסיף).
וראיתי גם שני בנים כנראה השומרי ראש אני חייבת לציין ממש חתיכים.
"בוקר טוב"אמרתי לכולם
"בוקר טוב"ענו כולם ביחד
"מי אתם?"שאלתי את הבנים שהיו הם היו נראים בערך בגיל שלי שנה יותר שנתיים יותר
"הם השומרי ראש שלכם"אמרה אמא והגישה לכולם חביתה
"אני טל בן 17 וחצי"אמר אחד מהם הוא היה שזוף גבוה שיער שחור פרוע עיינים ירוקות וזיפים
"אני עומר בן 18 עוד חודש 19"אמר השני גם כן שזוף שיער בלונדיני ועינים שחורות קצת זיפים .
"אני עמית בת 16"אמרתי וקמתי מהשולחן
"עמית הפאלפון החדש שלך על השולחן הקטן שבסלון"אמרה לי אמא
"טוב אמא אני הולכת ואני לא צריכה שומר ראש אני יודעת להסתדר בעצמי"אמרתי עצבנית
"אני לא יתווכח איתך טל לך איתה"אמרה לי אמא ואז פנתה לטל
"אוףףףף"צעקתי לקחתי את הפאלפון ואת תיק הבית ספר שהיה מונח ליד הדלת ויצאתי מהבית שאני טורקת את הדלת ,מיד אחרי שטרקתי את הדלת ראיתי את טל יוצא מהבית מצמצם את הפער ביני לבינו
"מה את עצבנית?"שאל
"בא לי"אמרתי והתקדמתי מה יותר לכיוון בית הספר אני יודעת איפה הוא נמצא כי אמא הראתה לי אתמול. כול הדרך עברה בשתיקה לבית ספר עברה בשתיקה
הגענו לבית ספר ואוו איזה בית ספר ענק.הלכתי למזכירות כשטל מאחורי
"היי"אמרתי וחייכתי למזכירה
"היי" ענתה אישה שנראת בגיל 30
"אני עמית כהן"אמרתי לה
"אהה את התלמידה החדשה?" שאלה אותי
"כןן" עניתי
"המנהלת נמצאת בחדר הזה"אמרה והצביע על חדר שנמצא בתוך המזכירות.
"היי אמרתי שנכנסתי לחדר
"את עמית כהן?"שאלה אישה שנראת בשנות החמישים לחייה
"בואי אני יראה לך את הכיתה שלך"אמרה האישה וקמה ליקראתי
"איך קוראים לך?"שאלתי אותה
"לאה"ענתה בחיוך והתקדמנו לעבר הכיתה שלי הגענו ועל הדלת היה כתוב שלט "כיתה י'5"
"עמית,אני נשאר פה מחוץ לכיתה אז עם את צריכה משהו אני פה"אמר לי טל לפני שפתחתי את הדלת
"טוב" ענית לו
"שלוש ארבע ו…"מילמלתי ופתחתי את הדלת והמנהלת נכנסה לכיתה ואני אחריה עם ראש למטה שאני מסתכלת על הרצפה.
"תלמידים הים לכיתה שלכם מצטרפת תלמידה חדשה-עמית"אמרה המנהלת לכיתה ואני הרמתי את ראשי הסתכלתי על הכיתה וקלטתי את………