בריונות ברשת!

אני לא כל כך יודעת מאיפה להתחיל.
יש חלק שמכירים אותי וחלק שלא אז אני רוזי בת 16 וחצי מאזור המרכז.
נורא התלבטתי אם לכתוב את זה או לא כי בדרך כלל שבן אדם מראה את החולשות שלו אז יש כאלה שמנצלים את זה לרעתו אבל בסופו של דבר החלטתי לכתוב את זה.
רציתי להמליץ על הסרט "בריונות ברשת".
לפני כמה שנים ביסודי חוויתי בריונות גם כן רק שהבריונות שאני חוויתי לא הייתה ברשת.
זה היה בערך שנתיים. בהתחלה זה התחיל מחבורה קטנה של כמה ילדים,שגררו את כל הכיתה וככה את כל השכבה.
עשו לי את הדברים הכי משפילים כואבים ומביכים שאתם יכולים לדמיין.
הרביצו לי,משכו לי בשיער,הביכו אותי,צחקו עליי.
בהפסקות הייתי ממש יושבת במדרגות לבד. איימו עליי שאם אני לא יקלל את המשפחה שלי וכל מי שקשור אליי הם יזרקו עליי כיסא. איימו עליי ללכת את כל הדרך הארוכה הביתה במקום הדרך הקצרה.
ביסודי היה גם את האוכל בצהריים,המנות הקטנות האלה. היו זורקים את זה עליי כל הזמן. היו שופכים עליי מים. היו מושכים לי בשיער ומפילים אותי על הרצפה. גם אם היה ילד אחד שניסה לתקשר איתי אני חסמתי אותו מהפחד שאולי הוא יעשה לי משהו.
אני במיוחד זוכרת את הקטע שהיה צלצול וכולם היו צריכים להיכנס לכיתות,והמורה שלימדה אותנו באותו שיעור הייתה נורא רעה אם היו מאחרים לשיעור שלה אפילו בדקה היא הייתה רושמת ביומן שלה.
אז חבורה של ילדים בכיתה שלי לא נתנו לי להיכנס הם אמרו לי ללכת להתחבא עד שהמורה תבוא ואז להיכנס. התנגדתי ודחפתי אותם עד שהצלחתי להיכנס לכיתה וכמובן שחטפתי על זה.
הם משכו לי בשיער דחפו אותי לרצפה,ובעטו בי. זה היה משפיל וכואב עשו מסביבי מעגל גדול ואני הייתי במרכז בוכה עד שיצאתי החוצה בריצה.
וכמובן שהם תמיד הזכירו לי כמה שאני לא טובה וכמה שאני גרועה.
התקופה הזו נורא השפיעה לי על הלימודים וברוב המבחנים הייתי נכשלת,כל פעם שהיינו מקבלים מבחנים הם היו חוטפים לי את המבחן אומרים את הציון בקול שכולם ישמעו והיו צוחקים עליי שוב על כמה שאני גרועה,ולא טובה,ותלמידה גרועה. הביטחון שלי היה בריצפה.
אז שוב אני זוכרת שהיה יום אחד שקרה דבר נורא שאיכשהו קישרו את זה אליי,אני לא בדיוק זוכרת מה קרה אבל כל השכבה איימה עליי שהם ירביצו לי שהסתיים הלימודים.
אני זוכרת שלא נכנסתי לשיעור האחרון הייתי ליד השער וביקשתי,התחננתי מהשומר שייתן לי לצאת וללכת כי רוצים להרביץ לי,אבל הוא לא נתן לי.
על השנייה שהיה צלצול הוא ראה כמה בכיתי והוא פתח את השער במהירות ואמר לי 'רוצי'.
רצתי הכי מהר שיכולתי הביתה,הסתכלתי אחורה כדי לראות אולי מישהו רודף אחריי.
כמעט נדרסתי אבל לפחות הגעתי הביתה בשלום.
עברתי את השנתיים האלה לבד! לגמרי לבד! לא היה לי חברה אחת אפילו.
והשנה אני עולה ליא. שהתחלתי את הבגרויות בכיתה י',אז פתאום כל הלחץ נורא הזכיר לי את התקופה של הבריונות שחוויתי. פתאום נזכרתי כמה שהם דאגו להזכיר לי שאני לא טובה,וגרועה.
אז פתאום בכל התקופה הזו של הבגרויות התחלתי להאמין בזה שאני באמת לא מספיק טובה בשביל לעבור בגרות. שנאתי את עצמי. באמת באמת חשבתי שאני לא מספיק טובה.
היו ימים השנה שפשוט הייתי נכנסת מתחת לשמיכה בלילה שכולם ישנים ופשוט מתחילה לבכות.
וחושבת 'למה אני?' ולמה הייתי צריכה לעבור את כל זה?.
עד שיום אחד בבית ספר,התחלתי לבכות. והמפקדת שלי והיועצת שלי לקחו אותי לשיחה.
ופשוט התחלתי לשפוך שם הכל! נחנקתי מרוב הבכי שבכיתי באותו יום.
אבל הן נורא עזרו לי,ואמרו לי שזה בסדר להתפרק,ושאני חזקה,ושאני מסוגלת ויכולה. וכמובן שגם אמא שלי נורא תמכה בי.
אז באמת הצלחתי לעבור את כל הבגרויות השנה.
ובעצם הבנתי שהכל לטובה. התקופה של אז רק חיזקה אותי והראתה לי כמה שאני חזקה.
עדיין יש ימים שאני נכנסת מתחת לשמיכה ובוכה,ונזכרת בכל מה שהם עשו לי. זה מן צלקת שתישאר לי לכל החיים,ולא תעזוב.
אז בעניין הסרט לפני בערך שנתיים ראיתי עם אמא שלי את הסרט הזה,ובקטע שאותה הדמות שעברה בריונות הגיעה למצב של שבירה התחלתי לבכות וחשבתי מה היה קורה אם אני הייתי מגיעה למצב הזה. ואתמול נזכרתי בסרט הזה,ובאמת נורא חשוב לי שכולם יראו אותו ויבינו את המשמעות והחשיבות של בריונות בין אם זה ברשת ובין אם לא. שתבינו כמה שזה נורא,וכמה שזה מגעיל,וכמה שצריך לעצור את זה!!! ואפילו שאני 5,6 שנים אחרי זה עדיין משפיע עליי. וזהו. אני בסדר עכשיו. ואני חזקה.