העומד מן הצד

יום ראשון, התאריך 2.3… לא משנה מה התאריך,
אותו בחור, גבוה, עם עיניים נראה לי בהירות, ושיחר כהה יחסית שאני מציץ לחייו כבר חודש מהחלון של הדירה שלי עובר ברחוב, בדיוק בשעה 15:05, דרך בית הקפה ומשם עובר ליד הכיסא הזה, הכיסא שבו הגורל שלו יושב, במקרה הזה יושבת.
שותה קפה כהרגלה ולא שמה לב שהוא שם.
בעצם, כמו שהוא לא שם לב אליי.
הוא מתיישב בכיסא מימינה וצופה בה בחיוך.
"לעזאזל" אני אומר לעצמי, "למה אין לך אומץ ?! תיגש אליה כבר!"
אבל מי אני בכלל שאגיד לו מה לעשות, איזה בחור שצופה בו כמו חודש מתוך שעמום נטו, ואולי מעט רחמים, אבל יכול להיות שהרחמים לא כלפיו אלא כלפי עצמי.

הוא מזמין משהו קטן, איזה קפה גם כדי שלא יגרשו אותו, וכל פעם מוצא דרך אחרת למשוך את תשומת ליבה, והפעם- הוא שופך על עצמו קפה ומתעצבן. אתה לא מתוחכם במיוחד.
המלצריות ניגשות לעזור לו בעניין ומנקות את הקפה מהשולחן, מלצריות מטופשות אתן מסתירות לו את הבחורה !
מעניין, תהיתי לעצמי, מעניין האם הוא בכלל מכיר אותה, או יודע את השם שלה לפחות, אני מניח שלא, הוא בטח עבר פעם לידה או אולי יותר מפעם אחת ומאז.. מאז לא יכול להפסיק להסתכל ולעבור לידה.
פתטי.
אמנם מי אני, כולה איזה אחד, חברה אין לי, וכנראה שלא תהיה בזמן הקרוב, אני רווק כבר נצח וחצי, אמא שלי מבקרת אותי לפחות אחת ליום אם לא יותר, ועבודה? פוטרתי לפני חודש ויומיים, במקום למצוא עבודה חדשה, אני שקעתי בצפייה. ממכר יותר מטלוויזיה.

יום שני, התאריך 3.3… טוב מה זה משנה.
שוב הבחור, עובר ברחוב,השעה לא יכולה להיות יותר מדויקת מ15:05, עושה את הסיבוב סביבה ומתיישב במקום הקבוע. המלצרית מאתמול מגישה לו את אותו הקפה והוא מביט בה.
מעניין האם יש לו עבודה בכלל, והיא? לה יש עבודה? כל פעם ב15:00 מגיעה לשתות קפה.. אולי בעצם זאת ההפסקה שלה, היא נראית רצינית אני מניח שתהיה לה עבודה.
הוא מבטיח בה, החיוך יורד מעט מפניו.. "לך תעשה משהו עם החיים שלך" אני אומר לעצמי, למה הוא לא עושה כלום חוץ מלהביט על הבחורה המסכנה?
ואם כבר הוא מביט עליה כל הזמן, שייגש כבר !

יום שלישי, התאריך 4.3 …
הבחור, אותו אחד, כמעט ללא שינוי ניכר, שעה 15:03, אני לא מאמין, הוא הקדים, מעניין מה הסיבה שלו… הוא הולך בביטחון שלא אופייני לו.. ובידיו מחזיק זר של פרחים!
או! סוף סוף הוא יעשה משהו, אני מחייך,
הוא הולך בביטחון עם הזר הגדול ולפתע הוא מבחין כי הבחורה יושבת עם בחור על יד שולחנה, שותים קפה ביחד ואפילו מצחקקים על משהו.
תוך שנייה הבחור עושה 'אחורה פנה' ונעלם. קצת צר לי עליו..

יום רביעי,
האיש כבר לא מופיע. אני לא מבין לאן נעלם, מה מצא עבודה או משהו ?
אולי מישהי אחרת?
כל כך חבל לי עליו, הוא בסה"כ נראה בחור טוב.
אמנם קצת אובססיבי ויותר מדי ביישן אבל אין מה להעניש אותו על זה.
פתאום נהיה לי חבל על עצמי ולא עליו, על בזבוז הזמן שלי, ראיתי את העתיד שלי מול העיניים, לפתע ממש נבהלתי.
"זה הייתי אני!" כלומר אני בעוד כמה שנים..
נורא. פשוט נורא. זה מה שאליו הפכתי. אני בדיוק כמוהו.

היום למחרת,
הלכתי לראיון עבודה ובדרך? לא תנחשו את מי ראיתי!
את הבחור !
הוא היה הבוס והוא ראיין אותי. לא יכולתי שלא לצחוק באותה השנייה כשראיתי אותו, אמרתי לו "אתה לא כזה גבוה כמו שאתה נראה", הוא לא הבין וטוב שכך.
הראיון היה קצר הוא מיהר, הסתכלתי על השעה והיה בדיוק 15:00 הוא אמר שהוא חייב לזוז ושהוא יתקשר אליי בקשר לעבודה מאוחר יותר.
כשיצאתי ממשרדו ראיתי מחכה לו בדיוק אותה בחורה! אותה אחת שהוא הביט עליה כל כך הרבה!
לא האמנתי.
רציתי לומר לו שאני גאה בו אבל הוא נעלם מאד מהר יחד איתה.
נשארתי מעט מבולבל, איך זה קרה בצורה כל כך פשוטה? איך פספסתי את זה?! הרי כל יום צפיתי והוא לא עשה כלום.
חשבתי לרוץ לביתי לבדוק אם הם הלכו לאותה בית קפה.. אבל אז בדרך הבחנתי בבחורה שעברה לידי ופשוט שכחתי מה התכוונתי לעשות.