חצאים- פרק 17

" אבא, אני חייב לדבר איתך רגע " אמרתי לאבא בערב כשראיתי שהוא עמד לבד במטבח. עלמה כבר הלכה, הקפצתי אותה הביתה. היא התרגשה מהמילים שאמרתי לה, היא חיבקה אותי חיבוק חזק ולא רצתה לשחרר. אני נתתי לה עוד שמלה אחת בצבע ירוק ארגמן שמצאתי בארון וגם חולצה קטנה לאחותה נועה, ואז הסעתי אותה הביתה. היא נתנה לי נשיקה בלחי ושוב אמרה תודה על הכל וחזרה בדילוגים הביתה. ראיתי כמה היא מאושרת והיה לי חיוך ענק על הפנים.
" דבר יובל " הוא אמר והסתובב אליי.
" כמה.. " התחלתי לגמגם.
" כמה מה? " הוא שאל.
" כמה בתים יש לנו? " שאלתי.
" סליחה? " הוא שאל לא מבין, " מה זאת אומרת בתים? ".
" בתים נו אבא, אל תשחק אותה ראש קטן.. ".
" דירות? האחד הזה, האחד שקניתי לך מתנה, שיהיה לך לעתיד, ועוד אחד קטן למקום 'בריחה' ".
" בשביל מה כל אלה? " שאלתי.
" מה זאת אומרת? בשביל שלעולם לא יחסר ".
" ומאיפה הכסף? " המשכתי להתעניין.
" יובל מה עובר עלייך? ".
" אבא אני חייב טובה " אמרתי לו בפנים רציניות.
" קרה משהו? " הוא שאל והתיישב על כיסא הבר שבמטבח.
" לא, לא ממש " אמרתי לא רגוע, " אבל אני צריך לבקש משהו ".
" אז תבקש, אל תעשה הקדמות מיותרות ".
" כמה חדרים יש בדירה שקנית לי? ואיפה היא ממוקמת? ".
" לא רחוקה מפה, כמה רחובות, בשכונה הקרובה, למה? ".
" וכמה חדרים? ".
" ארבעה. מה עובר עלייך? ".
" אבא אני רוצה לתת את הדירה הזאת לעלמה " אמרתי בקול רציני. הוא הסתכל עליי לא מבין. הוא הסתכל אפילו נדהם. הפנים שלו השתנו ממצב אחד למצב שני. אני הייתי בטוח במה שאמרתי, אני רוצה להעניק לה חיים יותר טובים משיש לה. אני בחיים שלי לא הרגשתי כמו שהרגשתי, הרגשתי כאילו אני חייב להעניק לה משהו עכשיו, כי אם לא זה יהיה מאוחר מידי. היא תהיה קרובה אליי, היא תחיה בצורה טובה יותר.
" אני לא מבין " הוא אמר אחרי שתיקה.
" אבא אני רוצה שעלמה תגור בבית טוב יותר מהחור שבו היא גרה.. מגיע לה ".
" ואיך אתה חושב שיהיו לה את האמצעים לשלם על מים, שכר דירה, חשמל, הכל.. ".
" שכר דירה היא לא תצטרך, כי הדירה לא שכורה אפילו, ואם אני לא אגבה ממנה שכר דירה אז היא לא צריכה לתת. ומים וחשמל.. על זה לא חשבתי אבל תמיד אפשר להסתדר ".
" חשבת אולי שזה יהיה שוק בשבילה לעבור ממקום אחד לשני? אולי היא כבר התרגלה ".
" אבא… " נאנחתי.
" לא לא, תן לי לסיים. חשבת אולי שהיא לא תרצה, לא תבין, תרגיש שזה מעל ומעבר וכל החיים תחשוב שהיא חייבת להחזיר לך את הטובה הזו? אני ראיתי אותה לכמה זמן, קלטתי בשנייה מה האופי שלה… זה יכול להפוך הכל ".
" אבא מגיע לה, ממתי אתה מתנגד ללתת חיים טובים יותר לבנאדם? ".
" אני חושב על טובתה " הוא אמר, " זה מקסים מצידך בן, אבל זה דברים שקשה לעמוד בהם.. אני מכיר אני אבא, בנאדם שמשלם ובנאדם שחי את החיים כמו הרבה אחרים בדירה ".
" והיא לא! זה בדיוק הקטע! היא גרה בחור, באורווה, אבא לפחות שתהיה לה רצפה נוחה לישון עליה.. אתה ראית את המצב של השכונה הזו ".
" בן " הוא אמר ונגע לי בכתף, " היא עד כדי כך חשובה לך? ".
" אבא היא הכל בשבילי " אמרתי לו, " תחשוב עליי רק לפני שבוע, בחיים לא הייתי אומר את הדברים האלה. היא שינתה בי משהו.. זה לא שינוי מבורך? ".
" אתה לא רוצה לפתוח בפניה קודם את האופציה? " הוא שאל.
" אבא אני לא יודע.. אני רק יודע שאולי היא מראה שהכל טוב, אבל אני יודע שבבית נורמלי יהיה לה טוב יותר. אמן והייתי יכול לקחת אותה ושהיא תגור פה, איתי כל הזמן ולעולם לא תלך אבל אני לא יכול ". הוא נאנח. " אבא במילא אין במקומות האלה שימוש.. למה שלא נכניס לשם חיים? אפילו לתקופה.. אבא בבקשה " אמרתי.
" אני לא יודע.. " אמרתי, " הייתי מת להגיד כן, אבל תחשוב מה זה אומר, מה זה דורש ".
" ממך כלום.. רק לתת לי אישור. הדירה הזו שלי לא? אני יכול לתת לה אותה. הם רק יגידו תודה, אפילו לדירה עם שני חדרים הם היו אומרים תודה. ונעניק למשפחה הזאת הרבה.. במילא מתישהו הם יהפכו לחלק מהמשפחה שלנו " אמרתי לו בחיוך קטן.
" למה אתה מתכוון? ".
" אבא אני לא אעזוב אותה בחיים.. אני יכול עכשיו לחתום על זה, אני יכול עכשיו לחתום על מסמך. אני איתה לנצח, אני יודע את זה ומרגיש את זה. אף אחד לא יוכל לקחת את זה ממני ".
" לא קצת הגזמת? הבחורה הזאת ממש שיגעה לך את המוח.. " הוא אמר והגיש לי כוס מים. " תשתה ".
" אני לא צמא " אמרתי לו, " רק מאוהב ".
" מאוהב זו מילה קצת קטנה אתה לא חושב? לתת לה בית, בגדים.. ".
" אבא זה המעט שבמעט.. ".
" אני דווקא חושב על משהו אחר " הוא אמר בחיוך.
" וזה מה? ".
" חכה עם הבית.. אני יכול לתת לך את האישור שלי אבל לבנתיים אני חושב שלהם לא יהיה קל לעמוד במעבר דירה והכל.. ות'כלס לא נראה שכל כך רע להם שם.. ".
" מה אתה מציע? ".
" מה אתה יודע על המשפחה שלה? כמה אחים? ".
" היא, אחותה הקטנה נועה שקטנה ממנה בשנה, אח קטן, ותאומות קטנות. ביחד חמישה ".
" כמה מהם בגיל בית ספר? " הוא שאל.
" נועה ואחיה הקטן ".
" והאחיות? ".
" גן " אמרתי לו ושתיתי שלוק מים כי הגרון שלי כבר התייבש.
" והם לומדים? ".
" אני לא יודע.. אני חושב שכן. אני רק יודע שנועה עובדת, והיא רק בת 14 ומשהו ".
" עובדת עובדת? ".
" כן בבית קפה שלא דורש ממנה הרבה.. עזוב זה מסובך ".
" ומה עם עלמה? היא לומדת? ".
" לא " אמרתי, " אין לה את האמצעים ".
" אני אומר שלפני הדירה נעניק להם מתנה חשובה הרבה יותר.. השכלה ".
" אתה רוצה לשלם לה שכר לימוד? שהיא תלמד איתי ביחד? " אמרתי מופתע.
" אני חושב שזה חשוב קצת יותר מדירה.. כל עוד נדאג להם למזון, שלא יחסר להם דבר, כי אני רואה איך הניצוץ לעזור להם לחיות טוב בוער בעיניים שלך, הם יכולים להיאשר עוד בבית שלהם. אבל אני דואג לחינוך של הילדים. אני בתור מגיש חדשות נחשף למקרים כאלה ואחרים, ואני מרגיש שלעלמה זה חשוב ".
" אתה לא מכיר אותה כמוני " אמרתי בחיוך, " אבל אתה צודק ".
" עשינו עסק? " הוא שאל והרים את ידו ללחיצת יד.
" והדירה? " שאלתי.
" נדבר על זה בקרוב בן " הוא אמר בחיוך, " יש דיל? ".
" יש דיל " אמרתי לו בחיוך ולחצתי לו את היד. התקרבתי אליו כדי לתת לו חיבוק של בן ואב. הידיעה שעלמה תלמד במסגרת, תלמד ואני יודע שהיא רוצה ללמוד ולא יכולה, הדהימה אותי. רק חיכיתי לספר לה כבר. הבנתי שהיא תקבל את זה בצורה הכי מדהימה שיש, כי בשבילה ההשכלה והלמידה, והלהיות חלק ממערכת של תלמידים לומדים ומשכילים, זה מעל הכל. אני רק מקווה שיש מי שידאג לאמה ולתאומות כשהיא תלמד. אבל האמת שאני לא דואג. אמא שלה נשמעת לי אמא צעירה.