חוקי הזמן השבורים / 2

Dana 29/06/2013 1203 צפיות 4 תגובות

הגבר נכנס והצביע עלי .
הצבא נכנס אחריך ואני מיד הורדתי את ראשי לכיוון הספר והתחלתי לדפדף בדפים , עושה
את עצמי קוראת את מה שרשום שם . לין עשתה אותו דבר כמוני בדיוק אחרי אבל לפעמים
הביטה בהם מספר פעמים .
ראיתי את המלך מהנהן ומנופף לעברי , ראיתי את זה מצד העין אבל לא סובבתי את מבטי לכיוונו
כדי לנופף בידי אלא שלין נופפה בידה והשתחווה לעברו ברגע שראתה את החיוך של פניה של וסיליסה .
לאחר כמה דקות וסיליסה השתחווה לפניו והוא הלך במהירות רבה מן החדר .
היא הסתובבה לכיווננו ונעצה בי מבט חד וממורמר , כן אני יודעת שהייתי צריכה לנופף לעברו
ולהשתחוות אבל אם הוא ראה שלא הסתכלתי עליו הוא לא חייב לכעוס עלי .
" קדימה , דברי !" אמרתי בכעס קל .
לין נעצה בי מרפק וסימנה לי לשתוק לרגע , משכתי באפי וטרקתי את הספר בשולחן , וסיליסה
נאנחה והתיישבה על הכיסא שהיה לצידה .
" קודם כול אני רוצה לציין שגם אני לא מהזמן הזה ," אוקיי אז מדובר פה בעיניין של הנסיעה
בזמן , אף פעם לא חשבתי שאני המצא את עצמי נוסעת בזמן .
" אני מהמאה ה-15 , אני ארכיונית של האגדה על המלך ארתור ," הרמתי את ראשי ונעמדתי על
רגליי , הצבעתי לכיוון הדלת .
" אל תגידי לי שהמלך ארתור הוא כול כך זקן ." צחקתי , וסיליסה הנידה את ראשה לשלילה ושלחה
את ידה קדימה , מרימה באוויר את כוס המים שעמדה על שולחן עץ מלא בספרים ובעטי נוצה
לכתיבה . הכוס התרוממה למעלה ועפה לכיוונה של וסיליסה .
" זהו לא המלך ארתור , זהו אתר אביו ." זאת אומרת שהמלך ארתור עדיין נער , ואו חזרנו הרבה
מאוד אחורה בזמן .
" אני אחת מהדת הישנות , בעל כוחות כישוף וחזרה בזמן . הבאתי אתכן הנה כי יש מישהו שחייב
לפוגשכן , הגורל גדול ממני שאתן מדמיינות ." היא אמרה בתדהמה רבה , מביטה בנו בחוסר הבנה
ואני ולין החלפנו מבטים .
" איני יודעת מי אתן , ואני רוצה לדעת אז אנא בואו אחרי ואני יסביר לכן בדרך מספר דברים ." הנהנו
והלכנו אחריה .

*
יצאנו אל החצר המלכותית , בעודי משחררת את השיער שלי מהקוקו הגבוה שהוא היה בו ומצמידה
את הגומייה אל כף היד שלי והתחלתי לסדר אותו בדרך , ככה שפחות יסתכלו עלי .
זה מה שאני צריכה עכשיו מבטים של אלף אנשים מביטים בי .
עברנו בחצר איפה שהודיעו את ההודעה שגרמה לאלפי אנשים להצטמרר , חמש נערים שם שיחקו
בזריקה למטרה , שנער אחד מחזיק את לוח המטרה וחמישתם זורקים לעברו סכינים .
המסכן , צריך לרוץ מצד לצד כדי לשעשע איתם .
" בני זונות .." סיננתי בין שיני .
לין צחקה " תשתקי , עוד יעלו עלינו !" זה הדבר האחרון שמעניין אותי עכשיו , אם וסיליסה הביאה
אותנו לכאן היא תצליח גם להחזיר אותנו לשם , בקלי קלות .
" ילדה אל תתעסקי איתם ," הזהירה אותי וסיליסה "הנסיך ארתור לא אוהב שמתעסקים איתו ."
מה ?!
זהו הנסיך ארתור ? צעקה כמעט ונפלטה מפי אבל שתקתי . המלך ארתור היה מלך אהוב וכול כך
נחמד , תראו אותו עכשיו . הוא מתנהג כמו נער טיפש וחסר רחמים .
לפני שנכנסנו בדלתות של הארמון השומרים עצרו אותנו , הם חסמו את הדרך בעזרת החרבות שלהם
וביחד עם הקסדות שהם חבשו על הראש הם נראו מצחיקים למדי , במיוחד שהם הרימו את מבטיהם .
פתאום כול העיירה החליטה להביט בנו , הנסיך ארתור הסתובב בכבודו ובעצמו לכיוננו והתחיל להתקדם
לעברינו במהירות רבה בעודו מביט בי ובלין .
" הוא חתיך יחסית למישהו שמת לפני כמעט אלפיים שנה ." לחשה לעברי לין , הנהנתי והורדתי את
הכובע מהראש שלי , כשאני מסתכלת על לין אני רואה שהיא כבר מזמן ולא כובשת את הכובע שלה .
אולי הוא חתיך אבל מגעיל מאה אחוז , חשבתי שנסיכים צריכים להיות מכובדים ואהובים ובשני מילים
' לא זבלים ' !
וסיליסה הסבירה לשומרים משהו ולאחר דקה הם פתחו את הדלתות ונכנסתי במהירות רבה , מתרחקת מענייו של הנסיך ארתור .
" אנחנו הולכים לפגוש את האדון שלי . בנתיים הסיפור הוא כזה ," התחילה וסיליסה לספר .
" אני רופאת הארמון , אלכימית מתקדמת . שתכן הבנות של אחותי הגדולה שמתה בגלל מחלה
מסויימת ואביכם הביא אתכן הנה בשביל שאני אשמור עליכן ואתן תחת חסותי ." יופי של סיפור , אני
במקומו הייתי מאמינה בזה באמת .
ירדנו במדרגות אל עבר המנהרות התחתיות .

*
" מופתעת ?" הנהנתי .
עיניי פעורות לרווחה , אני מסתכלת עליו יושב על הר האבנים הענק הזה , מניף את כנפיו בכובד
ומביט בי בעיניים השחורות והקטנות שלי . זה .. זה ..
זה דרקון .


תגובות (4)

תמשיכייי

29/06/2013 06:36

ארתור והדרקון קצת מזכירים לי סידרה שראיתי חחח
אהבתי תמשיכי :)

29/06/2013 12:33

זה פאנפיק על הסדרה 'מרלין'

29/06/2013 12:44

חחח הבנתי רק אל תגמרי כמו הסוף שלהם :)

30/06/2013 10:51
8 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך