תקועים במקום הכי לא צפוי…(37)

רדו לרציתי להוסיף \:
~מנקודת המבט של ג'יין~
הגענו לוואן אחרי דרך ארוכה של צחוקים עם ליאם וניילר. פתחנו את דלתות הוואן ונכנסנו פנימה אחד אחרי השני. ישבתי ליד מייגן מצד אחד וליד החלון מצד שני, הנחתי את ראשי על החלון.
הרגשתי שמישהו מסתכל עליי, פזלתי וראיתי שזה ליאם, שהסתכל על מייגן ולא עליי.
גיחכתי לעצמי, מתי לעזאזל הוא יודה שהוא מחבב אותה?? אני צריכה להוציא את זה ממנו.
הבטתי בנוף המתחלף ומתחיל להיות מוכר ושקעתי במחשבות.
"ג'יין? ג'יין??" שאל לואי כשהוא מנופף בידיו מולי, התנערתי קלות והסטתי את ראשי מהחלון.
כולם הביטו בי בפרצופים מודאגים, "שמעת אותי?" שאלה זואי "מתי את רוצה לצאת מחר?" הוסיפה.
"מה לצאת? לאן?" שאלתי וניסיתי להיזכר, "טיפשונת, לשופינג!" אמרה נורה וגלגלה את עיניה בחיוך.
"אה! כמובן…. אני משערת שנצא ב.. 12 וחצי?" חייכתי חיוך קטן ומובך, מייגן הנהנה בהסכמה.
"נראה אותך מעירה אותה בשעה הזו" אמרה נורה והצביעה על זואי ב'חשאי' , זואי גלגלה עיניים בתגובה והרכינה את ראשה לאחור, צופה בתקרת הוואן. "מעניין, הא?" עקץ אותה הארי, "מה?" שאלה והביטה בו "התקרה" גיחך, "כן! מאוד" אמרה והפעם הניחה את ראשה על כתפו של זאין שישב לידה, הארי הסיט את מבטו. "שתיים עשרה וחצי, את מעירה את זואי" חזרה נורה על דבריי, הנהנתי וחזרתי להניח את ראשי על החלון. פול החנה את הוואן בחניית בית המלון ויצאנו כשהבנים שוב מסתירים את עצמם מפני מצלמות הפפראצי. נכנסנו ופנינו לחדר שלנו, הבנים באו איתנו ופול פנה לחדר שלו,עוד שבוע אנחנו עוזבות את המלון הזה, ואז מה? אני מקווה שלא ניאלץ לחזור לארץ, אמנם אני מתגעגעת אבל טוב לי פה, ואני לא רוצה לנתק את הקשר עם הבנים, כל כך כיף איתם! שוב נתתי לעצמי לרחף במחשבות, זה קורה לי הרבה, אמא שלי בעצמה קוראת לי 'מרחפת'. נורה הוציאה מכיס מכנסיה את מפתח החדר ופתחה את הדלת, נכנסנו אחריה. "בדיוק כמו החדר שלנו" אמר הארי "רק מסודר יותר" אמרתי בגיחוך, "מודה מודה" אמר וחייך חיוך מושלם חושף גומות. הארי נעץ את מבטו בנייל שהתחיל להאדים וניסה להתחמק ממבטו של הארי, הוא נאנח והשפיל את מבטו ואז הביט בי. 'מה קרה?' שאלתי עם השפתיים, הוא קם והתקדם אליי "אני יכול לדבר איתך שנייה?" שאל והתחמק ממבטי, "בטח" אמרתי ויצאנו מהחדר. "לאן?" שאלתי ותפסתי בידו של נייל שהתקדם מהר מדי, "לחדר שלנו" ספק אמר ספק שאל והלכנו לחדר שלהם בשתיקה. הגענו לדלת של החדר שלהם, הוא פתח את הדלת "לא נעלתם כשיצאנו?" שאלתי בניסיון כושל לפתח שיחה ונכנסתי אחריו לחדר "אופס?" אמר בחיוך נטול הומור. "די, מה קרה?" סובבתי אותו כדי שיסתכל עליי אבל הוא המשיך להתחמק ממבטי, "נייל! מה יש לך??" שאלתי מרימה את קולי. הוא מלמל משהו שלא הבנתי "מה?" שאלתי יותר בעדינות, "את" אמר חרישית, ליבי הלם בחוזקה והרגשתי צמרמורת עוברת בגופי. "מה אני?" שאלתי שוב בטון שעולה מעט על לחישה. "אני…. לא משנה" אמר והניד את ראשו לשלילה, "אתה מה?" אמרתי בייאוש, "ניילר, מה קרה?" שאלתי בלחישה הוא נשם עמוק "את" חזר על עצמו בטון גבוה יותר. הבטתי בו בבילבול בזמן שהתקדם כמה צעדים לעברי, "אני מחבב אותך… אני לא ממש יודע ממתי" אמר וגירד בעורפו. גלי צמרמורת עברו בגופי הרגשתי סומק מתפשט על לחיי במהירות, ליבי הלם יותר חזק ממקודם, אם זה אפשרי "מ..מה?" מלמלתי והפעם אני הייתי זאת שהתחמקה ממבטו. "אני מחבב אותך ג'יין" אמר בטון יותר נמוך והשפיל מבט, זה הכה בי כל כך חזק. נייל? מחבב אותי? בכלל לא חשבתי על זה עד עכשיו! זה לא היה נראה ככה…. האחרים גם לא מודעים לכך או שאני היחידה שהייתה עיוורת?
שוב שקעתי במחשבות, עד ששכחתי מנייל שעומד מולי "ג'יין?" שאל והתקרב אליי עוד יותר "כן כן" לחשתי משחקת עם קצוות שיער בעצבנות. "למה?" שאלתי פתאום "למה מה?" שאל בחשש, "למה… למה את…אתה מחבב אותי?" גמגמתי בשקט "אם הייתי יכול הייתי מסביר לעצמי" אמר והתרחק ממני כשני צעדים. אני בכלל לא יודעת מה אני מרגישה כלפיו.. אני מודה שהיה לי קראש לא קטן עליו אבל זה היה לפני שפגשתי אותם. עכשיו אני בכלל לא יודעת איך להגדיר את הרגשות שיש לי. נאנחתי בעצב, "אני לא יודעת" מלמלתי לבסוף בעצב "זה בסדר, רק רציתי שתדעי" אמר ופנה לצאת מהחדר, "נייל!" קראתי, הוא הסתובב "אני צריכה קצת זמן" אמרתי והבטתי בעיניו "כמה שתצטרכי" חייך ויצא מהחדר. יצאתי אחריו במהירות "תכננת לנעול אותי שם או מה?" שאלתי במבוכה "אוי… סליחה" אמר ונעל את הדלת אחריי.

~מנקודת מבטה של מייגן~
"כמה זמן לוקח להם?" שאל זאין "הם יצאו לפני חצי שעה מהחדר" הוסיף בבילבול
"כמה שיותר" מלמל הארי יותר לעצמו מאשר לנו, "הארי… אתה יודע משהו?" שאל לואי בחיוך ממזרי.
"אני? כלום" חייך הארי "אני רק מנחש…." הוסיף באותה הבעה, "תשתף אותנו בניחוש שלך?" שאל ליאם בחצי חיוך "אולי מחר" פיהק הארי, הוא קם ונשכב על אחת המיטות. "הארי! קום לי מהמיטה" אמרה נורה "תשני עם לואי" מלמל בישנוניות, לואי חייך חיוך נבוך ונורה שלבה את ידיה והסתירה חיוך.