חוקי הזמן השבורים / 1

Dana 28/06/2013 1006 צפיות 2 תגובות

" תרימי את השלטר למעלה ," צעקה לין " זה אמור לעבוד ."
הסתכלתי על ארון החשמל וחפשתי בעיניי את השלטר עליו לין דברה , יש כאן כול כך הרבה חוטים
מסובכים שלרגע אחד זה נראה כמו הבגרות שלי במטתטיקה . יכולתי להישבע שעל החוטים ראיתי
מספרים חרוטים .
ברגע שהתיישבנו להכנות שלי לקראת הסיאנס נגרמה הפסקת חשמל , הדבר המוזר ביותר זה
שהשלטר מורם . עוד לא התחלנו בסיאנס אז הרוחות לא יכולות לעשות דבר בבית , זה קסם
אחר והוא לא מגיע מהבית שלנו , האנרגיה כול כך חזקה שבברור שזאת לא שלי ולא של לין הרי אין
לנו כוחות קסם או כישוף שהיו כלולים בעבר , עכשיו זה ההווה .
" נו למה לא הרמת ?!" שאלה בכעס , היא עמדה מאחורי .
הסתובבתי אליה והצבעתי אל עבר ארון החשמל , אל עבר השלטר . לין צימצמה את עינייה המאופרות בצבע שחור ומבליטות את העיניים הירוקות שלה שבעבר היו מאמינים שלכול מי שיש עיניים ירוקות היא מכשפה והביטה בשלטר המומה , לא מבינה מה קורה כאן ואם לומר את האמת גם אני לא מבינה מה קורה כאן .
" הרמת אותו ?" הנדתי את ראשי לשלילה וסגרתי את הורודות של ארון החשמל וחזרנו בחזרה אל
הדירה , בעודי סוגרת את הדלת בעדינות רבה .
שיערה הכהה של לין מלטף את ידי בעודה מסתובבת לצעוד אל עבר המטבח כשהיא מחפשת נירות
במגירות אני מתיישבת על הספה ומסתכלת על לוח הסיאנס השחור עם האותיות האדומות ועל
הסילסולי מסגרת זהובים , המילים 'כן' ו'לא' היו חרוטים בזהוב משני צידי .
תמיד נחשבנו כאחיות הגטיות של מקיף א בבאר שבע , לא שזה כול כך מעניין אותי כי אני יודעת
שמשהו מוזר מתרחשב בבאר שבע וזה לא חלום בלהות שלי בלילה .
פתאום הטלווזיה נדלקה .
היה רשרושים מוזרים וזה נראה כאילו הטלווזיה מקולקלת , היא התחילה לפעול בצבע אפור כמו
בסרט האימה 'הצילצול' והיא לא רצתה להתכבות . ניסיתי להוציא אותה מן החשמל אבל זה לא
לגמרה עזר , היא המשיכה לפעול .
" לין , משהו מוזר קורה כאן ." אמרתי לה בקול שקט ורגוע , מבין שנינו אני השקטה יותר פחות
אוהבת לדבר אבל ברגע שמעצבנים אותי כולם הלקסיקון שלי נפתח ואין לו גבול בשמיים .
לין הגיעה בהליכה מהירה עם נר ביד לכיווני והסתכלה לכיוון הטלוויזיה , עם עינייה היא שאלה את
אותה שאלה שאני שואלת מאז תחילת השנה ' מה קורה כאן ?'
אילו יכולתי לומר מה באמת קורה כאן , אין לי תשובה .
התיישבתי על רגליי מול הטלוויזיה והושטתי את ידי לכיוונה , היד שלי התחילה להיבלע בתוך
הטלוויזיה . עיניי נפערו לרווחה , לין עשתה אותו דבר והושיטה את ידה לכיוון הטלוויזיה .
פתאום כבר לא היינו בבית .

*
עמדנו על הגג , משקיפות לעבר גבעות ירוקות . שדות של תבועה בצד והשאר היו שדות של
עשבים ודשא שזזו ברוח הנושבת .
הבטנו למטה , זאת הייתה עיירה קטנה , הנשים לבשו שמלות מוזרות והגברים מכנסיים וחולצות
מוזרות שלא הבנתי מאיפה הם קנו אותם .
היו שם אבירים שרכבו על סוסים , האם אנחנו נמצאים במחזה של שייקספיר או משהו ?
אחד האנשים יצא מתוך הבניין שעליו עמדנו , הפעמון צילצל והוא עמד על מרפסת שהייתה במרחק
של שני מטרים מהאדמה , צועק לאנשים משהו בשפה לא מובנת אבל המילים שהוא הוציא
מהפה כול כך הבהילו את האנשים שסובבו סביבו .
הברקים והרעמים שפתאום התחילו בשמיים הלחיצו אותי אבל אני ולין עמדנו במקומנו , לא זזנו
מהמקום שלנו רק כדי לא ליפול מהגג .
" איך אנחנו יורדות מכאן ?" היא שאלה בפתאומיות רבה ובהפתעה , בקול שלה לא נשמע פחד
אבל שמעו שהיא מודאגת מהמקום אליו הגענו . גם אני בדיוק לא ידעתי איפה אנחנו .
שמעתי צעדים .
הסתובבנו וראינו אישה יפיפיה עומדת על הגג לצידנו , בלונידינית , היא לבשה גלימה וכובע על ראשה
אבל שערה הציץ החוצה . היא הביטה בנו בחיוך ולא בפחד , לבשה שמלה אדומה עם שרשרת
מחציר במותנייה . היא לא מכאן .
" קדימה אתן צריכות לרדת מכאן ." היא דברה בעברית , הבנתי אותה .
" מי את ?" שאלתי מופתעת אבל היא הנידה את ראשה והגישה לעברנו שני גלימות שחורות שהיה
עלינו ללבוש כדי שלא נבלוט עם הבגדים שלנו .
לאחר דקה אחת היינו על האדמה בבית גדול , בתוך הארמון בנו בית בשבילה .
החדר היה מלא בספרים ומדפים , הספרים היו בעברית וחלקם היו בשפה שאני לא הבנתי וכנראה
שזוהי שפה עתיקה . הרי אנחנו כבר לא בשנת 2014 ואנחנו כבר לא בישראל , השאלה הגדולה
מכול אלא איפה אנחנו ?
היא הגישה לי ספר אחד בעברית ועוד ספר ללין , אמרה לנו שאני נקרא קצת איפה אנחנו נמצאות
והיא בנתיים תלך תחפש לנו מספר דברים כדי שלא נבלוט במיוחד . הנהנו ופתחנו את הספרים
ביחד . עיניי עברו במהירות על העמודים ומיד הבנתי מה אני קוראת .
זאת הייתה האגדה על המלך ארתור .
" אנחנו במאה ה-5 ?" שאלה לין מופתעת , פערתי את עיניי לרווחה . איך לעזעזאל הגענו למאה ה-5 ?
איך הגענו 1500 שנה אחורה ?
האישה המוזרה הגיעה בחזרה לחדר עם תיק מלא דברים . היא הוציאה לנו שתי שמלות מוזרות
שאני לעולם לא אלבש , אני מסתפקת בגופיה ובשורט שלבשתי . אבל בכול זאת היא שכנעה אותי
אותי אכשהו ללבוש את השמלות המוזרות האלו .
השמלה שלי הייתה כחולה עם חגורה שחורה ושרבולים ארוכים וכחולים , למזלי הן עוקפות את הנעליים
ככה שבנתיים אני הוכל ללבוש את הנעליים שלי .
השמלה של לין הייתה אדומה , אותו דבר כמו אצלי .
" תורידו את מה שיש לך סביב העיניים ." היא הגישה לנו מן נייר ושפכה עליו מים .
הנהנו והורדנו את האיפור הזה , זה היה קשה להוריד את האיפור בלי ספוגית והמסיר איפור שנשאר
בבית , אם הגענו לכאן בצורה מסויימת כנראה שנצליח לחזור לבית .
" גבר עם כתר באה לכיוננו , ועם צבא מאחורה ," אמרה לין , הרמתי את מבטי והסתכלתי עליה ,
מה היא אמרה הרגע ?
האישה כמובן הסתכלה על לין בצורה מופתעת ושאלה איך הגבר נראה . לין ענתה לה בצורה
מפורטת למדי .שיער חום קצר , הייתה לו צלקת מעל העין שמאל ועיניים כחולות . הוא לבש כתר
עשוי זהב טהור .
" המלך !" היא אמרה מופתעת ושמענו צעדים שבאים לכיווננו , שני ספרים התרוממנו במהירות
רבה מן המדף ושטו לכיווננו , בשפה לא מובנת . היא כול כך נבהלה .
" קוראים לי וסיליסה , אל תדברו כאשר הוא יכנס . אני הסביר לכם הכול רק תעשו את עצמכן קוראות
בספרים ." היא אמרה במהירות רבה .
לאחר מספר דקות שהיא זרקה את הבגדים שלנו לתוך אחד החדרים והסתירה את הספרים בשפה
העברית היא פתחה את הדלת .
העברתי דף והסתכלתי על הכתב המוזר הזה , מעניין מה באמת קורה כאן .


תגובות (2)

תממשייכיי

28/06/2013 16:08

וואו! מחכה להמשך :)

29/06/2013 01:09
11 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך