זה באמת קורה?פרק שביעי
אני שונאת חלומות!
אני כמעט תמיד רואה בהם
דברים מבשרי רעות
ואנ ייודעת שהם אמיתים
משום שהכול כול כך אמיתי
הכול כול כך ברור כאילו אלה החיים
האמיתים בניגוד לחולומות
של אנשים רגילים אשר
אשר בהם הכול נראה כמו מבעד לחלון זכוכית עבה
אז מקיצור אני שונאת חלומות ואת זה במיוחד
למה?
משום שאני הייתי בבית
ואני לא מדברת על סתם איזה בית
אני מדברת על הבית שאני ואימי חלקנו
הוא לא היה גדול במיוחד אך הוא היה כול מה שנזקקתי לו
הבית היה בדיוק כפי שזכרתי אותו, כפי שהיה פעם.
היה באויר ריח של מייפל והבושם האהוב על אימי
היה לו ריח מעט מתקתק אבל אהבתי אותו במיוחד
אני זוכרת ששאלתי אותה איפה היא קונה אותו
כי מעולם לא ראיתי אותה קונה אותו והיא אמרה שהיא
מכינה אותו בעצמה, היא הבטיחה לי שהיא תלמד אותי.
וכשנזכרתי בזה, דמעה בודדה ירדה במורד לחי
וביחד איתה קו של איילנר.
ניגשתי אל המראה שעמדה ממש מול חדר השינה של אימי
וניגבתי את הדמעה. בהשתקפות המראה ראיתי שיש מישהו בחדר השינה של אימי
בהתחלה לא ידעתי מה לעשות, אז פשוט קפאתי
אבל אז חשבתי,זה הבית הישן שלי, אז זאת בטח אימא!
עם חיוך על הפנים, נכנסתי אל החדר, אך אימי לא הייתה שם
היה שם רק גבר אולי בן 35, היה לו שיער שחור אך לא יכולתי לראות את פניו
מכוון שהוא הביט בתמונה אשר הייתה מונחת בין ידיו
לא הייתי צריכה להסתכל בתמונה עצמה בשביל לדעת מי הייתה מצולמת שם
זיהיתי את משגרת התמונה מרחוק זאת הייתה התמונה שהענקתי לאימי ביום הולדתה ה26
שתיינו היינו מצולמות בו הייתי כול כך קטנה בתמונה ההיא, יש לי עדיין את התמונה ההיא איפשהו
תמיד כשאני מתבוננת בה אני בטוחה שאימי עומדת שם עם מישהי אחרת מכוון שלילדה בתמונה
יש חיוך מאושר כול כך, הן נראות כמו בנות האנוש המאושרות ביותר בעולם כולו.
"את יודעת, אני מתגעגע אליה בכול יום שעובר"אמר הגבר"מי אתה אמור להיות?"
שאלתי אותו בקול חדגוני,הגב צחק צחוק מריר"אני אמור להיות אביך"הוא אמר
והרים אליי זוג עיינים ירוקות כים והיה בהן כול כך הרבה עצב "אתה אולי מתגעגע אליה,
אך אני לא"אמרתי לו בקרירות"אני לא מתגעגעת אליה משום שהיא השאירה אותי לבד בעולם הזה"
קולי היה אכזרי ועיניו של האל האמור להיות אבי שידרו דאגה
"היא עזבה אותי להתמודד לבד עם כול הכאב הזה לבד"אמרתי והכעס והכאב התערבבו ביניהם
"אבל אני מניחה שאתה צוחק עליי, איפה שלא תהיה הממלכה שלך"אמרתי לו וצחקתי צחוק עצוב אשר
יכול לשבור את ליבו של כול מי שישמע אותו וכך קרה ברגע ששמע את צחוקי הוא התקווץ במקומו
"אני בטוחה שאתה יושב לך וצוחק על בתך חסרת המזל"אמרתי וקולי חלול[
"אם לא הייתי יודעת אחרת הייתי חושבת שאתה מרגיש רגשות אשם
והגעת להיתנצל"אמרתי קולי מהורהר, אפילו לא היה לי כוח להשתמש בציניות כבר.
"אני באמת פה בשביל להיתנצל"הוא אמר"אני מצטער שלקח לי כול כ הרבה זמן לדבר איתך
ואנ ימבטיח שאנ יאכיר בך בקרוב"אמר אליי"מתי זה בקרוב?"שאלתי אותו "בקרוב.
בנתיים, יום הולדת שמח"אמר וזרק אל עברי חפץ לא מזוהה, ברגע שתפשתי את החפץ התעוררתי מחלומי, כאשר בחנתי את סביבתי גיליתי כי כבר החשיך מה שאומר שהחלום נמשך כמה שעות טובות
אבל זה לא עיניין אותי בינתיים, כול שעיניין אותי היה מהו החפץ שבידיי?
תגובות (0)