העתיד שמאוד לא כדאי לצפות לו – פרק י'

"טיארה,תעצרי." אני שומעת עוד פעם בבירור את קולה של שרה. המחשבה הראשונה שלי היא לעזאזל,הרבה פעמים.אני חוששת מכך שסוהי שמה לב לכך שיצאתי.היא בוודאי תעניש אותי.
אני שומעת אותה מתקרבת אליי ורואה גם את מייבל ואלכסנדרה. לעזאזל,אני חושבת לעצמי בפעם הלא יודעת כמה.
"טיארה," אני שומעת את קולה של שרה ושמה לב לכך שהיא עומדת על ברכיה לצידי, "אני יודעת מה ניסית לעשות,אבל אל תעשי את זה."
"מה?זה שניסיתי,פעם אחת," אני אומרת לה והדמעות מתחילות להציף את עיניי,יופי,דווקא עכשיו,כשזה הכי פחות מתאים,אני חושבת לעצמי, "להרגיש כמו בן אדם נורמלי.להרגיש את החופש."
"לא," היא אומרת לי, "ניסית לעבור את הגדר.את חושבת שלא שמנו לב לכך שהלכת?השמעת דיי הרבה רעש.מזל שסוהי לא התעוררה."
"ניסיתי לצאת מהגיהנום הזה," אני מתפרצת עליה, "מה הייתי אמורה לעשות?"
"גם אני רוצה לצאת מכאן,בכל מאודי," היא אומרת לי וקולה נשבר, "אבל לא עכשיו,באמצע הלילה."
"אם לא עכשיו,אז מתי?" אני שואלת אותה בעוקצנות מסויימת.אבל תוהה לעצמי,האם היא גם רוצה לברוח?
"כשחיפשנו אותך," אומרת שרה וממשיכה, "דיברנו על כל עניין הבריחה, ברצינות הפעם.הגענו למסקנה שבסופו של דבר תמצאי דרך לברוח, איתנו או בלעדינו.אנחנו מעדיפות שזה יהיה איתנו,כי אין באמת טעם לחיות כך, נטולות חופש," טוב מאוחר מאשר אף פעם,אני חושבת לעצמי, "וגם,לא רק בגלל זה,טיארה.בגלל שאני כל-כך מתגעגעת למשפחה שלי,להורים שלי,לחברים שלי.הלוואי ויכולתי להסביר להם," היא אומרת וגם בעיניה נראות דמעות,אני מחבקת אותה בשביל לעודדה, "אבל,אי אפשר לברוח סתם כך.צריך להתכונן,כי אחרת לא נשרוד שבוע הליכה ואפילו יותר לעיר הקרובה."
"אבל לא תהיה לנו הזדמנות נוספת." אני אומרת לה.
"תהיה ועוד איך," היא אומרת ומרימה את ראשה, "ביום המהפכה.יהיו לנו סיכויים יותר רבים אז,כשהשומרים כולם ישתכרו.נוכל להתכונן עד אז,כי זה בעוד חודש ואפילו פחות."
"ולמה את מתכוונת כשאת אומרת להתכונן?" אני שואלת אותה,כי המילה צופנת בתוכה משמעויות רבות.
"צריך להכין אוכל,מים,יכול להיות שכלי נשק," שרה אומרת, "שמיכות ובגדים חמים."
"ומאין את מתכוונת להשיג את כל הדברים האלה?" אני שואלת אותה, "מהאוויר?"
"נצטרך לגנוב ולאגור אותם." היא עונה לי בעניינות.אני מסתכלת מדי פעם לצדדים ולאחור,בכדי לראות שאף אחד לא מגיע,אחרת אנחנו עלולות להסתבך בצרות צרורות.
"לגנוב?" אני צועקת,אך מכסה את פי במהירות,לפעמים אני לא מבינה שאני נמצאת בסיטואציה מסוכנת,אך היא אומרת את המילה כאילו זה דבר של מה בכך, "את אומרת את זה כאילו זה כל-כך פשוט.כאילו שאת באמת יכולה לגנוב ולא יעשו לך שום דבר."