חלק ב'- זיכרון | פרק 2

"סליפיוואן",אני שומע קול לידי,"תתעורר…"
"אהה?",אני עדיין מנומנם
"הפסקה",אני פוקח עיניים ורואה שהדוברת היא קייט.
"אהה…",אני מניח את הראש חזרה,"הפסקה!",אני מתרומם במהירות כשאני מבין את המשמעות של זה,"שיט!שיט!שיט!",אני ממלמל ואוסף את החפצים שלי. אני מרים את התיק ומתחיל לרוץ. אני שומע את קייט ממלמלת 'ביי' קלוש אבל לא מספיק לענות. אני חייב לרוץ מהר. לבסוף אני מגיע למגרש.
"נחמד שנזכרת לבוא",אני שומע קול מאיים מאחוריי אחרי שהחלפתי למדים.
"אלכס!",אני מסתובב בידיים פתוחות וחיוך מאולץ,"מה המצב גבר?"
המבט שהוא תוקע בי יכול לפחלץ פרות. נשבע."אחרת",הוא אומר בטון קשוח
"כן…",אני מנסה להתחמק,"אבל העיקר שאני כאן לא?!"
הוא מגלגל עיניים,"בואו פשוט נתחיל",הוא מחליט וככה אנחנו עושים.
אחרי כמה שעות של אימונים אנחנו מפסיקים וחוזרים כל אחד לשיעור שלו. אני נכנס לכיתת כימיה ומתיישב במקום הקבוע שלי מאחור, שעכשיו הוא ליד קייט. מלפני יושבת מלי. מלי היא 'מלכת השכבה', כמו שההורים שלי היו קוראים לזה. והיא באמת נראית אחת. עם השיער הבלונדיני, העיניים הכחולות והגוף החטוב והשזוף היא נראית מדהים. וכמו רוב הבנים אני דלוק עליה. אבל ממש. הבעיה היחידה היא שהיא לא בדיוק שמה לב אליי. אני ומלי לא בדיוק באותו שלב בסולם המקובלות. זה לא שאני בין הנמוכים היא פשוט בהכי גבוה. כמו אלכס. ככה שאין כל כך סיכוי שהיא תשים לב אליי בזמן הקרוב. וזה גורם לי להאנח.
"קרה משהו?",קייט שואלת
"כלום…",אני ממלמל בשקט ומוריד את המבט ממלי.
"אוווו",היא מבינה מאיפה המבט שלי הוסט,"אין לזה שום קשר למלי נכון?"
"לא!",אני אומר בתקיפות.
היא מסתכלת עליי במבט מרוכז,"טוב"