הכל מוביל לדסמודס- פרק 6

"מה לעזאזל?", התרוממתי מהרצפה והסתכלתי מסביב," מה קרה לי?", לא זכרתי כלום מהרגע שחזרתי הביתה, הראש מאוד כאב לי והיתה לי סחרחורת נוראית, בנוסף לכל הראיה שלי היתה מטושטשת ובקושי יכולתי ללכת, התקדמתי לעבר המיטה בצעדים כושלים, הבטתי בשעון שעל השולחן שלי, השעה היתה חצות, איפה נלה וקטי? ,התמוטטתי על המיטה ועצמתי עיניים.
"סופי את ערה?", פתחתי עיניים, קטי הייתה מעליי, "כן אני קמה מה השעה?",התישבתי על המיטה, הראש שלי ממש כאב, אפילו יותר מאשר בלילה,"עכשיו אחת בצהריים",
"מה? , למה לא הערתן אותי, הרי פספסתי בית ספר",אחרי שדיברתי תקף אותי שיעול חזק והתחלתי להרגיש בחילה,"כשבאנו הביתה כבר ישנת, נראית נורא והיית ממש חיוורת, היה לך גם חום אז אמרנו ללנוביה שתשחרר אותך בגלל שאת חולה",
"אוי, זה בטח יעבור לי מחר ואני אלך לבית ספר ,לא הייתן צריכות לעשות את זה", קטי הביטה בי במבט מודאג," קרה משהו במסיבה שאת ככה?",
"אני לא…, אני לא חושבת, אני בקושי זוכרת משהו מהמסיבה", שמתי על היד שלי על המצח כדי לגלות שהוא ממש רותח," את יכולה להביא מים או משהו?", קטי קמה והלכה למיני מקרר שבקצה החדר, קמתי מהמיטה בשביל לקחת כדור נגד כאבי ראש, "סופי את מוכנה לא לקום, אני אביא לך כל מה שאת צריכה ונלה תחזור בקרוב עם לנוביה שתבדוק אותך", נאנחתי וחזרתי לשבת על המיטה, בינתיים הבחילה שלי התחזקה במידה ניכרת, "אם כך את מוכנה להביא לי כדור נגד כאבי ראש וגם משהו נגד בחילות?", קטי נתנה לי כוס מים,"אין בעיה חכי רגע", היא הלכה לארון קטן שליד המקרר, באות רגע הדלת נפתחה ונלה נכנסה לחדר,
"היא ערה?",
"כן כבר קמתי", אמרתי והשתעלתי שוב, נלה רצה אליי וחיבקה אותי," ממש הדאגת אותי !, שלא תעשי דברים כאלה פעם נוספת את שומעת אותי",
"עשיתי משהו?",
"לא",אמרה ונאנחה, לנוביה נכנסה לחדר עם שקית קטנה,"סופי אני מצטערת להפריע אבל נלה וקטי אמרו שאת חולה ושיש לך חום גבוה אז באתי לבדוק מה שלומך", חייכתי ואמרתי תודה,
"מה בשקית?", קטי הביאה לי שתי כדורים ושתיתי אותם המהירות," אלא מספר תרופות, יש לי כדורים נגד חום לסופי והשאר הולך למרפאה",
"יש מרפאה בבית הספר?", למה אני כל כך מופתעת?, "כן , תלמידים שעוברים שינוי ותלמידים חולים הולכים למרפאה",
"עוברים שינוי?",
"ערפדים טהורי דם עוברים את השינוי בגיל 16 ולא כמו ערפדים שננשכו אשר משתנים מיד לאחר קבלת הארס", הדיבורים על השינוי שעוברים הערפדים גרם לבחילה שלי להתחזק,"אממ.. קטי את מוכנה לעזור לי לקום, אני מרגישה בחילה ואני מעדיפה להימצא קרוב לשירותים למקרה ש.. את יודעת", קטי הנהנה והרימה אותי מהמיטה," דרך אגב שמעתן אמבר השתנתה ,היא הפכה לערפד, ראיתי אותה במרפאה ,היא הייתה כל כך מפחידה ,היא כמעט הרגה את עצמה כשהשינוי התחיל", הגעתי לנקודת השיא שלי ,השתחררתי מקטי וטסתי לשירותים.
"סופי זה יהיה בסדר המרפאה נראת מפחידה ואני יודעת שכואב לך אבל הכל לטובה", נלה וקטי עדיין ניסו להרגיע אותי, מאז המסיבה עברו שלושה ימים של עינויים, סבלתי מאוד ,במיוחד את הזכרונות ששבו אליי ופעם נוספת נשכחו, מסתבר שסלין אמרה את האמת כי מצאתי את עצמי עוברת את השינוי, אני הופכת לערפד.
הבנתי למה אמבר פגעה בעצמה, כשעוברים את השינוי מרגישים כאב רב, מאבדים את ההכרה הרבה ,מקיאים דם כמו שקרה לי כשעוד הייתי בבית, ופשוט מייחלים למוות לבוא.
"אני בסדר",שיקרתי ,"אבל מעניין אותי לדעת מתי זה יעבור",
"לא יודעת, בדרך כלל זה נמשך כמה שעות ולא יומיים", נאנחתי," אולי תנסי לישון", נלה שלחה לי חיוך מעודד,"בסדר ,לילה טוב".
"סופי ,אני מצטערת להעיר אותך אבל אני חייבת לדבר איתך חומד", פקחתי את עיניי באי רצון, "כן המנהלת לנוביה?",
"מתוקה נראה שיש לי חדשות עבורך",
"מה?",
"את לא הופכת לערפד חמודה, את הופכת לשדה", הבטתי בלנוביה, "לשדה?",
"כן חומד, לאחר שתשתחררי אנו נצטרך להביר אותך לדסמודס ,אני ממש מתנצלת שלא תוככלי להישאר עם חברייך אבל המעבר חיוני להתפתחות שלך ,לרוב בנות הופכות לשדות בגיל 19 ומעלה ,מכיוון שאת משתנה כל כך מוקדם אנו נצטרך להשגיח עליך", יופי רק זה חסר לי ,לעבור בית ,לפחות הבנתי למה אלוהים שונא אותי וגורם לי לסבול, כי אני שדה… ממש נפלא.