no name 3

היי!
קודם כל אני רוצה שתדעו שכאשר כתבתי את הפרק הזה הייתי מסטולה לגמרי וללא שום אחריות לכתיבתי.
כמו כן אני רוצה להזהיר שגיבורת הסיפור מטורפת וחסרת מעצורים בדיוק כמוני.
הקריאה אסורה לחולי לב ולנשים בהריון.
חחחח:) תגיבו!!!

——————————————————————————————————

אני שמה את ידי על האדמה וצורחת
"למה?!?!?!!?!?!"
"ככה" עונה לי הנער עם העיינים הירוקות שמופיע מולי, מחייך בשיניו הצחורותץ
"ששש!!!" אני אומרת לו
"מה?!?!?!" הוא מביט בי והחיוך נמחק ובמקומו הופיע הבעת הלם מוחלטת.
"אני באמצע הסצנה, אתה מפריע לי באמצע הסצנה!!" הסברתי לו ודחפתי אותו קלות (שקר גמור!!! הייתם צריכים לראות את ההבעה שלו אחרי הצ'פחה שנתתי לו) כמו חפץ חסר חשיבות וצורחת שוב
"למה!?!?!?!?!???!!?!"
אני רואה שאין זכר למכונית, סופרת עד עשר בקול ואז צורחת משמחה ורוקדת ריקודים אינדיאנים שמלוווים בצרחות לא ברורות.
פתאום אני נזכרת בנער אני מפנה את מבטי לאט לאט ולחיי סמוקות מבושה ואז, כנזכרות במקרה מתחלפות לאדום של כעס." *אתה מוכן להסביר לי מה עובר עלייך לעזאזל!?!?!?!?!?!?!
נשמתי נשימה עמוקה והתחלתי לנאום את הנאום של אמי החורגת:
"אהם, אהם, אתה יודע שאם כל הכבוד והעניין, הכביש הוא דבר מאוד מסוכן ( אפקטים- אני עושה תוך כדי כל הנאום המייגע נו נו נו בידי השמאלית) ואני לא מבינה איך אתה מסוגל לקפוץ ככה לכביש….. אין לי מושג איפה שתית היום בחורי הצעיר אך זו לא אשמתו של אף אחד!!!" "דרך אגב" אני לוחשת "אני ממליצה על דרינק בר שבמרחק שתי קילומטרים מכאן….. אתה יכול ללכת במכונית אבל הקטע הזה שאתה חולף מהר כזה יותר משתלם לא?!?!" אני מחייכת ואז פני מחוירות כסיד….
פתאום אני נזכרתת בתזזית,
בשניות הספורות שהגיע אלי,
ובעובדה שהצליח לעבור מרחק של קלומטרים ב-2 שניות,
אני פותחת את עיני החומות הגדולות שלי,
והדבר היחיד שהצלחתי לעלות בדעתי היה-
"אמל'ה!!!!!!!!!!!!!!"