אהבה עצובה

לא תמיד הכל יסתדר כמו שרוצים.
וזה כולל את הכל. את האהבה , את השמחה , את הכעס , את העצב. בקיצור… את החיים.
ואני אספר לכם היום סיפור שהמצאתי. הוא מתאר אהבה עצובה. אבל אל תדאגו זה דמיוני! (שלא תכתבו עצות וניחומים סתם בתגובות). טוב אז אני מתחילה.
* * *
אתה מסתכל עלי. אני מסתכלת עליך.
לפחות חשבתי שאתה מסתכל עלי. או שאולי אתה מסתכל על החברה שלך שיושבת בדיוק לידי.
כשהגיעה לכיתה כבר חשבתי לעצמי : " מי יסכים להיות חבר של הילדה הרעה הזאת?"
אבל מתברר ששהכל יכול לקרות בחיים. ואם אתה חבר שלה אז אני מתחילה להאמין שקופים יכולים לעוף.
לפחות אל תעשו את זה לידי. אתם , הקוראים , אתם שואלים מה זאת אומרת זה? מי שהבין הבין. ומי שלא לא.
דיברתי איתך על זה , אבל אתה? חייב להמשיך! בלי שום התחשבות!
חשבתי שיש בך הכל. את האני שמקשיב , את האני שמבין , את האני שמתחשב. אבל את כל אלה כל מה שרציתי וחשבתי שיש בך. אין בך.
אז יודע מה? תהיה איתה! אני יודעת שאתה לא רוצה אותה. אתה יכול להמשיך להגיד לעצמך שאתה באמת אוהב אותה. תמיד אומרים שאם מאמינים במשהו אז זה תמיד קורה. אני ממש לא חושבת שזה נכון. ואפילו אם זה היה נכון. באהבה זה לא היה ככה.
אתה אוהב את מי שאתה אוהב ואתה שונא את מי שאתה שונא. ככה זה בחיים. 50 – 50 , כן או לא , להיות או לא להיות. אבל זאת לא השאלה. השאלה היא פשוטה ואני רוצה שתענה עליה בכנות. ואם לא תענה את מה שארצה שתענה. אני לא אפגע. אולי קצת. אולי קצת יותר מקצת. אולי קצת הרבה. טוב הגעתי למסקנה. אני אפגע מאוד.
אבל בכל זאת תגיד ואני אשתדל לקבל את זה.
אתה אוהב אותי או אותה?