גורל לא צפוי – עונה 2 פרק 6 ❤

מהפרק הקודם –
״בואי, נלך לישון..״ לחש בשקט והתקדם לכיוון המיטה. הוא השכיב אותי בצד שלי וכיסה אותי בשמיכה החמימה. הוא נשק לשפתיי ונישכב בצד השני של המיטה, כדי שהילדים לא ייפלו בלילה. הוא התכסה בשמיכה והסתובב לצד, מולי. שילבנו ידיים וחייכנו חיוך מאושר, חיוך אוהב. עצמתי את עיניי, ושקעתי בשינה עמוקה. שינה, עם חיוך ענק על הפנים…

פרק 6:

~נקודת מבט אמילי~

קמתי בבוקר, דפיקה על דלת חדרי נשמעה, ולא ייחסתי לזה חשיבות. הדפיקות לא פסקו.
״אמילי?״ שמעתי קריאה מאחורי הדלת.
״אני באה…״ צעקתי בעייפות ונעלתי את נעלי הבית שנחו בצד החדר.
״מי זה?״ שאלתי ושמתי את אוזניי על הדלת.
״אני…״ שמעתי את קולו של לואי הטיפש. מי קם בשעה כזאת ?!
״אין עליי גזרים…״ אמרתי בצחקוק ופתחתי את הדלת.
״מצחיק מאוד… תגידי את זוכרת שבסיבוב הופעות קנית מסכה מוזרה כזאת ?״ שאל לואי ונשען על משקוף הדלת.
״הצעקה לואי, הצעקה…״ אמרתי וצחקקתי.
״כן יופי, תביאי לי אותה!״ הוא אמר והושיט את ידו קדימה, מביט בי בציפייה רבה.
״ולמה לי לעשות את זה?!״ שאלתי והרמתי את גבתי כלא מבינה.
״אני רוצה להעיר את סיימון״ הוא אמר ופרץ בצחוק.
״אדיוט…״ מלמלתי וגלגלתי את עיניי. נכנסתי בחזרה לחדר ופתחתי את רוכסן במזוודה. פישפשתי עם ידי, עד שנגעתי במשהו. משכתי אותו לבחוץ וסגרתי את רוכסן המזוודה. התקדמתי ללואי והנחתי את המסכה על ידו. הוא חייך חיוך ענק כשראה את המסכה.
״אוהב אותך… בואי גם״ הוא אמר ואני הנהנתי.
״רגע אני יצחצח שיניים…״ מלמלתי ונכנסתי במהירות לחדר. צחצחתי שיניים והבטתי שבליאם שישן, בעודי סוגרת את הדלת.
״תעירי את הארי וליאן… כולם בלובי חוץ מהם״ אמר לואי והסתכל על המסכה בהתלהבות.
״טוב, אבל חכו לי!״ אמרתי והסתכלתי עליו במבט מאיים. הוא צחק ולחץ על כפתור המעלית. הלכתי במסדרון וכשהגעתי אל החדר של הארי דפקתי בדלת ושתיקה שררה מתוך חדרו, אין קול ואין עונה…
״מוזר״ מלמלתי בשקט והלכתי לדלת של ליאן, ליד החדר של הארי.
״ליאן?״ שאלתי ודפקתי קלות על הדלת.
״ששש… הם ישנים״ השתיק אותי הארי ונעמד מולי שהוא לבוש בבוקסר.
״תעיר אותם… עושים תרגיל לסיימון״ אמרתי במבט ממזרי, מדמיינת איך סיימון יראה…
״תשאירי אותה לישון… אני יבוא״ הוא אמר וסגר את הדלת.
״תשים עליך משהו!״ ציוויתי עליו והוא נכנס לחדר ואחרי כמה שניות יצא כשהוא לבוש בברמודה בצבע שמנת וחולצה לבנה. יש לי הרגשה מוזרה שהארי וליאן ? חזרו?! מוזר… אני והארי כמו אחים, הוא בדרך כלל מספר לי הכל.
״אז מה הארי ? חזרתם מה ?״ שאלתי אותו ושמתי את ידי על כתפו.
״לא תשחררי ממני מה?״ הוא שאל ואני הנדתי את ראשי לשלילה.
״את לא מספרת לאף אחד ! את הראשונה שיודעת…״ הזהיר אותי הארי ואני קפצתי עליו בחיבוק חזק.
״מחכים לנו לא ?״ הוסיף הארי ואני הסתכלתי עליו במבט המום.
״הארי ? אני שמעתי נכון ?! אתה מחפף אותי ?״ שאלתי אותו והסתכלתי עליו במבט רצחני בעיניים.
״לאלאלא!״ אמר וחיבק אותי חזק,
״יופי חמוד… מחכים לנו לא ?!״ ניסיתי להחזיר לו וכנראה זה הצליח.
״גאונה… כמו ליאם״ הוא אמר ואני הרכנתי את ראשי לרצפה, דווקא עכשיו הוא חייב להזכיר אותו ?
״מצטער…״ הוא אמר ואני רצתי לכיוון המעלית.
״מה יש לך מלמל (כינוי) ?״ שאל הארי וניסה להרים את ראשי אך נלחמתי.
״תחשוב פעמיים לפני שאתה אומר דברים!״ אמרתי לו ובדיוק המעלית נפתחה.
״נו מצטער ! מה יש לך ?!״ הוא שאל ואני הסתכלתי בעינייו.
״רבנו…״ מלמלתי בשקט. יותר נכון אני לא רוצה לדבר איתו. מה נראלו שאיזה אחת תבוא ותקפוץ עליו ?! כן, אני קנאית… מה לעשות ?!
״מצטער…״ לחש בשקט והתיישבנו בספסלים שבקומה השניה. יש לה בכל במלון הזה…
״בוקר טוב!״ אמרה מיילי וחיבקה אותי שראשי מופנה אל הרצפה,
״איפה ליאם?״ היא שאלה כמובן מאליו.
״יושן…״ מלמלתי ונאנחתי.
״יאלה בואו״ אמר לואי בהתלהבות ולבש את המסכה.
״אתם חבורה של משוגעים…״ מלמלתי וצחקתי בעודי רצה וזורמת איתם.
״תהיו בשקט!״ מלמל הארי בקולו הצרוד וחייך חיוך ערמומי.
״מוכנים ? 3… 4… ו…״ לחש ופתח בשקט את דלת חדרו של סיימון.
״מה אתם עושים פה?״ מלמלה קורל בעייפות אך בשקט כדי לא להעיר את גיימי ואמה.
״איפה סיימון?!״ שאל לואי והוריד את המסכה כדי שהיא תזהה אותו.
״יושן עם הילדים…מה זה ׳הצעקה שמונה׳?!״ שאלה קורל בצחקוק ואנחנו צחקנו בשקט.
״בואו…״ מלמל לואי וסימן לנו לבוא עם ידו. לואי קירב את פניו אל סיימון ונעמד לידו, פניו של לואי היו ממש קרובות לשל סיימון ולאט לאט הוא התקרב יותר.
״הנה הוא זז…״ מלמלתי בשקט והצבעתי על סיימון.
״מממ… אעאעאעאעע !!״ צעק סיימון ודחף את לואי על השידה שהייתה שם. ״אחחח!!!״ צעק לואי ותפס את מותניו, המקום שבו נפצע.
״לוואי !״ צעקה מיילי והרימה את חולצתו של לואי.
״יש לך ריפלקסים מה ?!״ שאלה לורן בצחקוק ונייל נשק ללחיה, תמיד ידעתי שהם הזוג הכי קיטשי בנינו… כל מה שהם עושים הם חייבים לתת נשיקה קטנה, אפילו ליטוף.
״זה פעם אחרונה שאתם עושים את זה !! יכלתי למות ואז אלוהים יודע מי היה מחליף אותי…״ אמר סיימון בצחקוק והסתכל עלינו.
״בשביל מה יש את לואיס ? או גארי ?״ אמר הארי וצחק.
״למות עכשיו?!״ שאל סיימון וחייך חיוך צדדי.
״תגיד סיימון? יש מצב לאיזה הספקה של…״ לואי בא להגיד אך סיימון קטע אותו.
״תחתונים?״ הוא שאל כמובן מאליו וצחק.
״גזרים…״ צעקו כולם ביחד והצטרפו לצחוקו של סיימון.
״שכה אחיה… אל תגידו לי שהצטרפתם ללהקת ׳גזר זה הכי אחי ?!׳ אמור להיות פה שלוש להקות לא ארבע !״ אמר סיימון בציניות ואמה התחילה לבכות. ״סיימון…״ צעקה קורל מהמקלחת והוא השפיל את מבטו.
״קרציה… רואים מה זה ?! אל תתחתנו מוקדם… בחיים !״ אמר בציניות ותפס את אמה בין ידיי.
״זה לא נכון…״ אמר זאיין ונישק לשפתיה של גניפר, שהחזיקה את טום בין ידיה. הוא לא הפסיק לצחוק מהפרצופים שלואי עשה לו.
״להביא לכם את החדר לפה או מה ?!״ אמרה לורן ונייל חיבק אותה מאחורה.
״מי שמדבר!״ אמרה גניפר וצחקה.
״טוב חברה… תודיעו לליאן ולליאם שעוד חצי שעה מתחילים את התוכנית, אה ושחכתי חדר האוכל נסגר בעוד…״ אמר סיימון והסתכל על שעונו. ״רבע שעה!״ הוסיף ושם את אמה על המיטה הזוגית שלהם.
״היינו פה ?!״ שאל נייל בלחץ והכין את עצמו לריצת חייו, הרי אוכל זה אשתו השניה…
״היינו פה!״ צעק הארי ושניהם התחילו לרוץ, כמו שתי אהבלים הם ניסו לצאת מהדלת ולא הצליחו… הם רבו מי יוצא ראשון וחמש דקות הם נתקעו בדלת.
״אולי במקום לריב תצאו אחד אחד ?״ צעק זאיין ודחף את שניהם עם ידיו, הארי נפל על הרצפה ואחריו נייל.
״אואו… גניפר?!״ שאל זאיין והסתכל על הארי ונייל שאיימו לרצוח אותו שיצליחו לקום.
״במקומך הייתי בורח!״ צחק לואי והתחיל לרוץ כמו משוגע לחדר האוכל. ״גזזזזרים שלייי אניי באאא !״ שמענו את צעקתו במסדרון והתפוצצנו מצחוק.
״הם עדיין נשארו ילדים קטנים, הא ?!״ אמר סיימון, גורם לכולנו לצחוק.
נכנסנו לחדר אוכל ונייל מילא את הצלחת עד הסוף.
״זה אוכל לגדוד?!״ שאל לואי וצחק.
״עוד מעט יקחו ממנו את האוכל… אז הוא מעמיס שלא יגמר״ הוסיף הארי וקרץ.
״אה סליחה… אני רוצה לאכול פה, הקיבה מחכה״ אמר נייל בסמכותיות והניח מפית על רגליו.
״מרחם על הקיבה הזאת… יום אחד היא תברח לו מהפחד!״ מלמל הארי לאוזניי ואני צחקתי. הייתה דקה של שקט ונזכרתי בליאם… זה דיי חשוד שעד עכשיו הוא לא קם… קמתי במהירות מהשולחן והתחלתי לחפש את ליאם, זה לא הגיוני שעד עכשיו הוא לא התעורר !
׳איפה הוא יכול להיות ?׳ חשבתי בליבי וצמצמתי את עייני בעצבנות.
״ידעתי ! בחדר הבקרה…״ מלמלתי בעצבים והתקדמתי לשם במהירות. דחפתי בעצבים את הדלת האוטומטית.
״היי אמילי… אני ואביה בדיוק חשבנו עלייך״ אמר ליאם והסתכל עליי.
״ליאם אני רוצה לדבר איתך…״ אמרתי לו והסתכלתי עליו דיי מאוכזבת.
״טוב אני… ימלא את הטפסים בנתיים״ אמרה אביה ובאה לצאת מהחדר.
״את יכולה להישאר״ אמר ליאם ותפס את ידה.
״לבד ליאם… לבד!״ אמרתי בכמעט צעקה והסתכלתי עליו במבט עצבני.
״קחו את הזמן…״ אמרה אביה ויצאה מחדר הבקרה,
״תקשיב לי טוב עכשיו !״ אמרתי בעצבים ונאנחתי. אביה לא עשתה כלום, אני באמת מחבבת אותה, אבל ליאם זה הבעיה !