חיים של נערה מתבגרת פרק 52

"היי מה נישמע?" שאלתי את ההורים של אסף כשהגענו לשדה.
"מה שלומך מותק?" אמא שלו שאלה.
"בסדר" עניתי וחייכתי.
"מה ?חזרתם?" שמעתי אותה לוחשת לאסף.
"ניראה לך?! "הוא צעק בלחישה "היא עזרה לי לבחור מתנה לעמית.זה הכל" הוא אמר.
"אז למה הבאת אותה לפה?" היא המשיכה.
"היא ומאור חברים מגיל אפס… אחרי שלוש שנים מגיע להם להשלים פערים" הוא אמר והתקרב אליי.
"הוא אמור לצאת כל רגע" הוא אמר לי.
פתאום יצא נער,גבוה,שזוף,לא ממש שחור אבל שזוף יפה,עיניו כחולות כמו הים וחיוכו מתוק . גאד ..זה מאור ,איך הוא השתנה הוא נהיה…
"חתיך,הא?" אסף לחש לי באוזןוקרץ,כאילו הוא קרא את מחשבות שלי.
"הוא ממש גדל .." מלמתי.
מאור חיבק את ההורים שלו ואת אףס חיבוקים ארוכים.
"שלום לך חתיך אחד.. אתה מוכר לי מאיפשהו.." אמרתי וקפצתי עליו בחיבוק.
"התגעגתי" הוא לחש לי באוזן.
"אנחנו חייבים לשלים פערים. תבוא אליי בהזדמנות" אמרתי וחייכתי.
למה בהזדמנות?בואי אליו עכשיו" הוא אמר.
"לא נעים.. רק חזרת תהיה קצת עם ההורים שלך " אמרתי וחייכתי.
"אמא עדי באה אלינו קצת.. סבבה?" הוא שאל.
"לא נו .. לא נעים" מלמלתי.
"אין בעיה,בכייף.אבל אין אוכל אז אני יביא לכם כסף תלכו לקנות משהו" היא אמרה וחייכה.
"לא צריך.." אמרתי.
"אני החבר הכי טוב שלך שעכשיו חזר מארצות הברית ואני אחליט מה צריך" הוא אמר .
הגענו לבית שלהם,ההורים שלו לקחו את המזוודות ואנחנו ירדנו לסופר לקנות כמה דברים.
"אז איך ארצות הברית?" שאלתי בחדר שלו תוך כדי נשנוש חטיפים וקולה.
"מדהימה,הנופים מהממים והכרתי המון אנשים מכל העולם" הוא אמר בהתלהבות.
"יאא מגניב" אמרתי.
"מה איתך? איך הסתדרת בלעדיי?" הוא שאל.
"ת'אמת שמלא קרה.. אני ושיר נהינו חברות ממש טובות ובזכותה גם הצתרפתי ללהקה ועדן ,שהיא אחת הבנות שם בי' גם חברה ממש טובה שלי עכשיו ואנחנו בלתי נפרדות.אני יפגישה בניכם פעם" אמרתי בחיוך.
"ותגיד מה עם בנות?" שאלתי.
"מה עם בנות?" הוא היתמם.
"הייתה או יש לך מישהי בארצות הברית?" שאלתי.
"לא ממש היה לנו זמן לזה.." הוא מלמל והסמיק.
"מה איתך?" הוא ניסה לעבור נושא.
"מה איתי?" היתממתי.
"לך יש מישהו?" הוא שאל.
"זה ארוך.." מלמלתי.
"יש לי זמן" הוא אמר וחייך
"אהבתי את אח שלך ובדרך אליו הייתי עם דור … לא גאה בזה ממש.." מלמלתי "ואז אני ואח שלך היינו ביחד ודניאל,החבר הכי טוב של אח שלי אהב אותי ונישק אותי ואני ואסף ניפרדנו והתאהבתי בדניאל ואחרי הרבה זמן ובלאגנים אנחנו ביחד." אמרתי במבוכה.
"יא איך אני שמח בשבילך.. אני זוכר שמאז שאת קטנה הדבר שהכי רצית זה חבר,אהבה,מערכת יחסים אמיתית ואני ממש שמח שיש לך את זה עכשיו" הוא אמר וחיבק אותי.
"אז מה? בטוח הייתה לך מישהי שם… נידלקת על מישהי או משהו כזה.." אמרתי.
"באמת שלא… המחשבות של נישארו עם מישהי מהארץ שנידלקתי עליה.." הוא מלמל.
"דיי מיי?" התעניינתי.
"את" הוא אמר.
שתקתי.לא ידעתי איך להגיב.
"מאור.." מלמלתי.
"שש" הוא השתיק אותי ושם את האצבע שלו על השפתים שלי.הוא התקרב לנשק אותי. לא נתתי לו.
"מצטערת" אמרתי.
"אין לך על מה. אני מבין." הוא מלמל.
"יש לי חבר שאני מאוד אוהבת ולא מתאים לי עוד בלאגן עכשיו.אתה רק חזרת לארץ אתה צריך לנוח,לחשוב."
"אין לי על מה לחשוב אני אוהב אותך וזהו" הוא קטע אותי.
"מצטערת.. ניראה לי שאני ילך עכשיו" אמרתי
"סליחה אם הלחצית אותך או משהו פשוט כל כך רציתי שניפגש סוף סוף.." הוא מלמל.
"זה בסדר" אמרתי וחייכתי
"אנחנו יכולים לשכוח מזה ולהיות חברים כמו פעם?" הוא אמר וחייך.
"ברור" אמרתי והתחבקנו,חיבוק חם ואוהב.
"אז אני אזוז,אני יתן לך לנוח" אמרתי וקמתי.
"ביי" אמרתי ונשקתי לו בלחי.
יצאתי משם מבולבלת.
"מה את עושה פה?" דניאל נעמד מולי פתאום.