לבכות לך

מנהל המחלקה נעמד במרכז חדר הישיבות, ממתין שהקולות האחרונים ידעכו.

״נכבדי, אני רוצה, ברשותכם, לפתוח את אירוע הפרידה המרגש מאלעד שמואל. אלעד הצטרף אלינו לפני כמעט שבע שנים, שבהן ניהל ביד רמה את תחום סחר החוץ במחלקה. אלעד ריכז את המענה לגורמים השונים, הגדיר את ממשקי העבודה, והטמיע מתודולוגיות ביצוע מורכבות. אני מבקש לנצל את הבמה כדי להודות לאלעד ולאחל לו בהצלחה בתפקידו החדש.״

העובד הנבוך, שעמד בקצה החדר החוויר במעט. ״מעולם לא ניהלתי את תחום מיקור החוץ.״, השיב. ״אתה ודאי מתכוון לאביעד, אשר מטפל בנושא מזה ארבע שנים.״

מנהל המחלקה התעשת במהרה. ״נדמה לי שהדבר החשוב ביותר הוא לזכור ששיתוף פעולה הוא המפתח להצלחת הארגון.״ הוא מסר לידי העובד תעודת הערכה שהודפסה על קלף איכותי.

העובד הזדעזע באחת. ״התעודה הזאת צריכה להינתן למי שמוביל את תחום הפיתוח בחברה. וחוץ מזה, השם שלי אינו גל טלר.״

המנהל הביט בו בעיניים עצובות. ״אני נוטה להסכים, אבל העובדות האלה לא הפריעו לך עד היום. את הקרדיט על העשיה, הרי, שמחת לקבל״

העובד הנהן בראשו והמהם. ״קרדיט לא מקבלים, אדוני. קרדיט לוקחים…״