michal$malik
הסיפור הזה הוא הסיפור הראשון שאני כותבת וממש אוהבת אותו
אז.... בבקשה תגובות?

אופטימיות היא שם המצב – פרק 2

michal$malik 26/06/2013 1030 צפיות 3 תגובות
הסיפור הזה הוא הסיפור הראשון שאני כותבת וממש אוהבת אותו
אז.... בבקשה תגובות?

"את רשומה רשמית לבית הספר של הולמס צ'אפל" אוליביה הכריזה שהיא מנופפת בידה מכתב עם חותמת מכובדת
"איזה כיף לי" סיננה רבקה בחיוך מזויף
"מחר מתחילים את הלימודים" אוליביה אמרה
"ואז יהיה לך שקט ממני" לחשה רבקה ועלה לחדרה
'רוצה להיפגש?' הארי שלח לרבקה
'אני ישמח מתי?' רבקה החזירה רק שלשום היא פגשה אותו והיא מרגישה כאילו הא מכירה אותו שנים.
'עכשיו אם זה בסדר?' הארי רשם הוא היה חייב לראות אותה עוד פעם. היא הייתה מוכרת לו מאיפה הוא לא יודע.
'אין בעיה אתה יכול לבוא לפה?' רשמה והחליפה את הבגדים שלבשה בטי-שרט בז עם כתוביות שחורות ושורט שחור וכפכפים
(http://www.polyvore.com/cgi/set?id=79872277)
'יוצא עכשיו עוד 5 דקות אצלך' הארי רשם ופתח את דלת הבית
'תשלח הודעה שאתה בדלת' רשמה ושכבה במיטה
"לאן את יוצא ב – 8 בערב אדוני הצעיר?" אן שאלה בוחנת את בנה הוא היה לבוש במכנס ג'ינס שחור וחולצה טי לבנה הוא היה נראה כאילו יוצא למועדון
"ללואי" אמר וסגר את הדלת כותב שתי הודעות
אחת ללואי : 'תכפה עלי שאמא שלי תשאל איפה אני'
והשנייה לרבקה : 'אני ליד הדלת'
"היי" רבקה אמרה פותחת את הדלת
"היי" מחזיר ונכנס מהמשיכה של רבקה ביד שלו
"בוא" רבקה אמרה ומשחה את ידו של הארי ועלו למעלה
"וואו איזה חדר" הארי אמר שנכנס לחדרה של רבקה הוא היה בצבע תכלת והווילונות לבנים ובמיטה מצעים תכלת ושטיח לבן על הפרקט
"זה הצבע האוהב עליך? תכלת?" הארי שאל מצביע על המצעים
"אמ.. לא זה הצבע האוהב על אמי" רבקה אמרה מתיישבת בישיבה מזרחית על השטיח ומסמנת להארי לשבת לידה הארי התיישב לידה
"מה רצית ששלחת את ההודעה?" רבקה שאלה שוברת את השתיקה שהייתה
"רציתי לדעת עוד דברים עלייך" הארי ענה בפשטות
"כמו??" רבקה שאלה
"כמו למשל על הילדות שלך" הארי ענה
"גרתי בהולמס צ'אפל עד גיל 4 בגלל שאבא שלי מת מתאונת דרכים, ואמא שלי לא רצתה להישאר יותר בהולמס צ'אפל, כדי לא לעלות זיכרונות על אבי אז עברנו ללוס אנג'לס אחרי שנה אמא שלי פגשה את וויליאם, אבי החורג, אחרי שנתיים התחתנה איתו ולפני ארבע שנים ילדה את אחי ג'ק זה היה החיים שלי עד שאמא שלי העבירה אותי לפה כדי שאני ישתנה מחר אני מתחילה לימודים בבית ספר פה קיצר סיוט אחד גדול כמו שאתה מבין" רבקה אמרה והארי ישב מולה בקשב רב
"אייך תשתני?" הארי שאל
"אני פריקית כזאת אני לובשת שחור ומדברת הרבה על המוות בגלל אבא שלי ככה הפסיכולוגים אמרו" רבקה אמרה והארי היה נראה מופתע
"פסיכולוגים?" שאל בהפתעה
"כן מאז שאבא שלי מת אמא שלי לקחה אותי לפסיכולוג שיעזור לי" רבקה אמרה
"והוא עזר?" הארי שאל בדאגה
"בהתחלה כן, זה עזר אבל ככל שגדלתי הפסקתי להקשיב להם ואז המצב הדרדר הייתי מדברת על אבא שלי ועל החיים שהם נוראים כי אין לי אבא ושאני רוצה לחיות איתו למעלה התחלתי לחשוב אייך למות אפילו כתבתי פנקס לדרכים להתאבדות" רבקה קמה מהשטיח והלכה להביא את הפנקס
"דרכים להתאבדות: 1. לתלות את עצמי. 2. לחתוך ורידים. 3. לקפוץ מהגג. 4.לתקוע סכין בלב. 5.לטבוע בים. וואוו את משוגעת אייך יכולת לחשוב על כל הדברים האלה?" הארי שאל אחרי שהקריא את העמוד הראשון מתוך 10 שכתובים בכתב עדין העדין של רבקה.
"יכולים לחשוב על הכל שאתה במצב דיכאוני" רבקה אמרה
"למה את במצב דיכאוני? יש לך הכל: אמא, אבא, אולי לא הביולוגי אבל אבא, אח, חיים, כסף, סבא, סבתא, הכל למה להיות בדיכאון בגלל משהו שהיה לפני 13 שנה?" הארי שאל אחרי שהבהיר לרבקה שהיא לא צריכה להיות בדיכאון אבל רבקה לא הקשיבה לו
"אתה לא מבין ולא תבין אמרו לי שאבא שלי מת מתאונת קטלנית אבל אני לא מאמינה להם הם מסתירים ממני משהו על המוות של אבא שלי אני יודעת את זה תמיד ידעתי ועוד אתמול חלמתי שאני בבית שהיה לנו לפני שעזבנו לפני 13 שנים אני רואה אותו תלוי בחדר העבודה שלו הריצפה מלאה בדם ראיתי ילדה בת 4 שצועקת 'אבא' באותו רגע הבנתי שאני הייתי הילדה הקטנה אבל התעוררתי בהלה וראיתי שזה רק חולם אני מפחדת שזה אמיתי" רבקה אמרה מתחילה לבכות פעם ראשונה מראה את רגשותיה למשהו.
"אל תדאגי" הארי אמר מנסה להגיע אותה אבל יידעה שזה לא ירגיע אותה היא צריכה לפרוק, לפרוק כל נטל על ליבה
היא בוכה כמו שלא בכתה מימיה והוא מחבק אותה כשהיא מתקפלת לכדור בתוך חזהו.
"הארי למה החולצה שלך מלאה בכתמים שחורים?" אן שאלה את הארי כשראתה אותו מכניס חולצה מוכתמת בשחור למכונה
"אממ… נפלתי על הבטן בדרך לפה מלואי" הארי ניסה את מזלו
"לא היית אצל לואי" אן קבעה
"אייך את יודעת?" הארי שאל בהתחכמות
"אתה היודע 'נכנס יין יוצא סוד' רק שבמקרה של לואי נכנס אלכוהול יוצא סוד" אן אמרה והארי קילל את לואי שלא יכל להגיד לו שהוא שתוי
"אז איפה היית? לא היית אצל לואי לא אצל ליאם לא אצל נייל ולא אצל זאין אז איפה היית?" אן שאלה מתחקרת את הארי
"אצל רבקה טוב! מאושרת?" הארי צעק והלך לחדרו
הבלטה הזאת זזה? לא אני הוזה אני צריכה ללכת לישון כבר 11 בלילה חשבה רבקה בזמן שהתהלכה בחדרה לכיוון המיטה אחרי שצחצחה שינים.
"אוח… למה אני חייבת ללכת למקום הזה" רבקה מלמלה שהיא לובשת גופיה שחורה ומכנס סקיני ג'ינס כחול עם נעלי סניקרס שחורות. מפזרת את שערה החלק. מכסה את עיניה במסקרה ועיפרון שחור. את שפתיה הוורודות מכסה שפתון ורוד שמבליט את שפתיה. היא לקחת את התיקה השחור וירדה למטבח.
"הלכתי" רבקה אמרה ויצאה מהבית לכיוון בית הספר
מכונית שחורה עצרה לידה החלון נפתח
"צריכה טרמפ?" נער עם שער שחור עיניים כחול ים ושחום שאל
"אני לא נוסעת עם זרים מצטערת" רבקה אמרה והמשיכה ללכת
"אני אוון ואת?" אותו נער אמר
"רבקה" אמרה
"עכשיו אנחנו מכירים צריכה טרמפ?" אוון שאל
"בקה בואי" הארי צעק לה מהג'יפ שלו
"לא תודה, אולי בפעם אחרת" אמרה והלכה לג'יפ של הארי
"ה-הארי הזה" מלמל לעצמו אוון בשנאה


תגובות (3)

הסיפור ממש יפה תמשיכי!

26/06/2013 08:44

תמשיכייי :)

26/06/2013 08:53

לייק!

26/06/2013 14:03
9 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך