תבנו את עולמכם סביכם ולא מסביב לשום אדם אחר
לעולם אל תבנו
את עולמכם על גבי
אדם אחד משום שכאשר אדם
זה יעזוב
כול עולמכם יקרוס
אך אם תבנו את עולמכם
סביבכם ואז לאט לאט
תתנו לאנשים להיכנס אל
לבכם
עולמכם לא יקרוס כאשר
משהוא יעלם אלא פשוט ישאר שם
מקום ריק
המחכה שמישהו יבוא למלא אותו
תגובות (3)
קטע יפה מאוד :)
ונכון, עדיף סביבנו מאשר לסמוך על מישהו שישאיר אותנו מאושרים לעד. (לא שאני מפקפקת באהבה אבל…)
אממ…
אבל כאב הוא מה שמעצב אותנו לא??
כאב הוא מה שמניע אותנו, או ליתר דיוק הפחד מהכאב…
קטע יפה ונכון.
יצא לי לדבר על זה עם חברה שלי בהקשר קצת שונה והגענו למסקנה שזה דומה לשתי שכבות של קרח, השכבה התחתונה היא השכבה של העולם האישי שלי והשכבה העליונה היא של העולם של אחרים איתי. ככל שהעולם עשיר יותר ומלא יותר הקרח חזק יותר… אם העולם של אחרים איתי יהיה חזק והעלם האישי שלי ימס, אני אוכל לעמוד על הקרח אבל מה יקרה כאשר העולם של אחרים איתי ימס?