חיים של נסיכה \ פרק 1.

פרק 1-
הייתי ילדה נורמאלית לחלוטין. הייתה לי אמא מדהימה ששמה לין שעשתה כל מה שביקשתי ותמכה בי בכל דבר. היה לי אבא, שבסופו של דבר נעלם. אבל זה סיפור אחר לגמרי. היו לי סבא וסבתא מדהימים. הייתי עשירה, עשיתי מה שאני רוצה וכולם עשו בשבילי. עד אותו יום נורא, שאמא שלי פגשה אותו. יום נורא לכולם ויום משמח לי. אני היילי , בת 16 ואני נסיכה. כן כן, נסיכה כמו באגדות עם שמלה וכתר . סבא וסבתא שלי היו בשלטון עד לפני שנתיים מאז אמא שלי היא המלכה. ואני יורשת העצר היחידה של הממלכה. אין לי אחים או אחיות. זאת אומרת יש לי.. אבל לא ביולוגים. כשהייתי קטנה אבא שלי עזב אותנו, היה עליו לחץ בגלל ניהול הממלכה. היה אסור לו לעשות דברים מסויימים או כן לא עשות דברים אחרים. לא משנה.. הוא עזב. כשהייתי בת 5 ואמא שלי הייתה בת 23 (כן.. אמא שלי ילדה אותה כשהייתה בת 18). בא אלינו לארמון בחור עשיר מאוד מאיזה ארץ קרובה לממלכה שלנו עם שני ילדיו. הוא וילדיו נישארו לישון בארמון בגלל שהמכונית שלהם התקלקלה ולא היה להם דרך לחזור הבייתה. ואז.. באותו הלילה.. אמא שלי והבחור התאהבו. הוא נשאר איתנו בארמון עד עכשיו. הוא ואמא שלי התחתנו והילדים שלו הפכו לאחים החורגים שלי. אמם מתה בלידה של הבן הקטן, שהיה בגילי. לבחור קוראים תומס, האבא החורג שלי. לביתו הבכורה שגדולה ממני ומאחיה בשנתיים קוראים אלכסה אבל כולם קוראים לה אלכס. לאח הקטן שלה קוראים תום. ביני לבין תום יש משהו לא מוסבר. מהרגע שהכרנו היה בינינו משהו, כמו קליק. ובגלל שהוא האח החורג שלי אנחנו מסתתרים. אנחנו כל כך אוהבים אחד את השני וכל כך רוצים להיות יחד אבל זה לא אפשרי. אבל אולי כדאי שאני אתחיל מההתחלה. זה יהיה יותר מסודר.
גשם זלעפות ירד הסתכלתי מחלון חדרי ולא הצלחתי לראות כלום מבעד למעטפת השלג הברד והארפל ששררו בחוץ. פתאום שמעתי רעש ענקי וירדתי למטה במהירות גם אמא ירדה במהירות. החזקתי לה את היד "מה זה היה אמא?" שאלתי אותה והיא חייכה אליי "אני לא יודעת מתוקה שלי.. תישארי כאן " אמרה ועזבה לי את היד ואני, ילדה ציינתית בת 5 ישבתי וחיכיתי. אחרי כמה דקות נכנסו שלושה אנשים יחד עם אמא שלי. בן אדם מבוגר ועוד שני ילדים קטנים. ישר נעמדתי והסתכלתי על הילדים. הילדה הסתכלה עליי בהתנשאות, הילד חייך. "תוכלו להישאר לישון כאן בלילה ומחר תמשיכו בדרככם" חייכה אליהם אמא שלי האבא של הילדים הלך עם אמא לחדר שלה לדבר והילדים נשארו איתי. "בת כמה את ?" שאלתי את הילדה "שבע" חייכה בגאווה "ואת?" שאלה אותי "אני בת 5" חייכתי אליה "גם אני" התפרץ אחיה לשיחה "אני תום ולה קוראים אלכסה. איך קוראים לך?" שאל אותי "היילי" חייכתי אליו והושטתי לו את ידי היה בינינו זרם נעים. "נעים להכיר" חייכתי. ואז משרתת באה ולקחה אותם לחדריהם הלכתי גם אני לחדרי וישר נרדמתי.
אני תום ואלכסה ישבנו ואלכנו ארוחת בוקר "חבל שאנחנו נוסעים היום" מלמל תום וחייך אליי "כן.." מלמלה אלכסה "ממש יפה כאן". "ילדים" אמר תומס ושלושתינו הסתכלנו עליו אמא שלי באה מאחוריו עם הבעה משונה. "אני ולין מתחתנים!" הוא חייך וחיבק את אמא שלי. "אנחנו נעבור לגור כאן ילדים.. אתם תלמדו כאן. אתם מעכשיו נסיך ונסיכה" הוא חייך אל ילדיו והם חייכו אליו אמא שלי לא נראתה מאושרת. בתור ילדה בת 5 לא חשבתי שהם התחתנו בגלל דבר כל כך מטומטם. אבל הם התחתנו. יום החתונה היה היום הכי כיפי. אני ותום היינו יחד כל הזמן שיחקנו קפצנו והיינו מאושרים. הם עברו ללמוד בבית הספר שלי, שזה בית ספר לנסיכים ולנסיכות. ואז.. התחיל כל הבלאגן.

בפרק הבא:
"אנחנו ביחד!" חייכתי והן הסתכלו עליי במבט המום.
"הוא רוצה שנשכב" היא מלמלה וליטפתי את ראשה.
"אני רוצה למות".