סטיגמה.

אף פעם זה לא הזמן שלי להיות מי שאני,
תמיד זה מתמקד רק בהם.
למה תמיד זה מתמקד רק בכח,
כאילו שלא סבלתי מספיק.
אז איך? בדיוק אני אמורה לספוג את זה? ואיך?
דברים משתנים? כי ככה זה צריך,
וככה זה נועד להיות.
עם אתה לא חזק אתה חלש.
עם אתה לא חכם אז אין לך שאיפה.
עם אתה לא משיג כל אחת אתה מכוער.
וככה זה כבר קבוע, כן ככה זה כבר קבוע ואף פעם לא ישתנה.
מדביקים לך.. כל טעות שעשית..
כבר אי אפשר.. אי אפשר לתקן יותר,
ועם רק תשנה משהו קטן אז.. אתה תהיה מוזר..
ועכשיו.. איך בדיוק לדבר? עם אתה לא מיוחד?
וזה.. זה הזמן שנגדך.. שרק חושב על איך לגרום לך לוותר.