חלום של מלאכים27

טוב, אם להגיד את האמת, מצחיק שלפני שנייה מכשפה אמרה לי שאני מתה ופתאום אני מרגישה פעימה חזקה בחזה. פעימת לב, לא סתם. רציתי לצחוק לה בפנים ולתת לה להרגיש את הפעימות שלי אך אז הבנתי משהו, משהו נורא.
"מי את, גברתי? נוכחותך אינה מורגשת באוויר. הייתי אומרת שגם את מתה אך אני יודעת שהדבר אינו אפשרי. אני לא מאמינה שמכשפה תמות בקלות כזו." עצרתי לשנייה מדיבורי, לוקחת נשימה גדולה וממשיכה, "את יכולה להסביר לי מה אני? מה איתי, למה מתתי? איך מתתי? בבקשה." המכשפה פתחה את פיה אך סגרה אותו כעבור שנייה קלה. ענן כסוף היה סביב ראשה, עוטף אותו כמו נזר מלכה. "א… אסור… אסור לך לדעת את הסיבות לשמם. היה אסור לך לדעת שאת מתה. את לא מוכנה עדיין…" הפסקתי להקשיב לה והתרכזתי במשפט האחרון שלה, "את לא מוכנה עדיין…" זה מה ש *הוא תמיד היה אומר לי! איך… מה… יכול להיות שהיא מסוגלת לדבר איתו? אני יודעת שהיו כמה אנושיים שהצליחו, כאילו, שקיבלו את הרשות לדבר איתו, אבל היא, היא מכשפה, זה ברור כשמש! אני יודעת את זה כי ראיתי אותם פעם בזמן שהם ביצעו את הכשפים שלהם. בעידן ההוא.
"היה אסור לך בכלל לדעת שאת מתה. אני איני יודעת מדוע בכלל פלטתי את זה בנוכחותך." מבט חושש עלה על פניה של המכשפה, כאילו כל רגע *הוא עלול להתפרץ לתוך המרתף החשוך –שהיה מואר עכשיו מרוב כל העננים הזוהרים שריחפו באוויר- ולפוצץ את המקום עקב גילוי הסוד.
"טוב, את צריכה ללכת מכאן. זה לא בטוח פה בשבילך. קחי מכאן את החברים שלך ותחזרו למקומכם; ותיקחי מפה גם את ההוא בשחור, הוא משחרר אנרגיה רעה לאוויר." לקח לי שנייה לקלוט שהיא מדברת על Z. טוב הגיוני, הבחור פשוט… חרא בחור.
"אני לא יכולה, אנחנו מכאן ממשימה מיוחדת שאני לא יכולה לספר לך עליה. אבל תהי בטוחה שהכל עומד להשתנות." אמרתי לה והסתובבתי אחורה, עושה את דרכי חזרה לפתח החנות.

יצאתי מהחנות אל האוויר נעים שבחוץ, לא כמו אצלנו, שברוב הפעמים האוויר מרגיש אותו דבר, כאן בכוכב הזה הוא כמעט תמיד מרגיש שונה. 'והם עוד מתלוננים שהוא אותו דבר…' נעמדתי בצללי הרחוב, תופסת בזכותם הגנה. הצללים מגנים עלינו מהשמש ואף מסתירים אותנו לגמרי. עצמתי את עיניי והתרכזתי, מחפשת באוויר את חבלי הקסם של חבריי. ידעתי שלא משנה כמה רחוקים הם, אם הם עברו פה, אני אוכל למצוא את החבל שלהם. ניצוץ ירוק הופיע לפניי כעבור כמה דקות. זיהיתי אותו בתור הניצוץ של f. הוא התמשך עד לכניסת הקניון ומשם נעלם לבפנים.
"טוב, אז אני מניחה שאני אצטרך להיכנס לשם כדי למצוא את כולם. הם כנראה עדיין שם." ברור שהם עדיין שם, אם הם לא היו, החבל היה מראה על סיבוב ומוביל למקום אחר. אבל הוא לא. לקחתי נשימה עמוקה נכנסתי לתוך ה 'קניון'.
היו שם הרבה אנשים וכשאני אומרת הרבה אני מתכוונת ל *הרבה*. זה כאילו אין להם מה לעשות בחיים, רק להסתובב שם. המשכתי להתרכז ולחפש את קצה החבל של F, רציתי רק לעוף משם חזרה לבקתה. עברתי ליד חנויות. עברתי ליד חנות אחת וראיתי בפנים דמות מכרת בשמלה תכולה. רו. בדיוק כשבאתי לקרוא לה שמעתי קול קורא מרחוק, "היי, אנג'י! בואי לפה! מצאנו כמה דברים מגניבים…" את שאר המשפט לא שמעתי. חיפשתי את הקול אך לא הצלחתי לראות דבר מבעד ל 'עדר' האנשים שכמעט נרמסתי בגללם. "היי, מה איתך? נו בואי כבר!!" שמעתי את רו אומרת מאחורי. "את יכולה בלי להפתיע בפעם הבאה?"
"ראית את F?" שאלתי אותה. "כן…" היא היססה בתשובה שלה, כאילו מפחדת להגיד משהו שהיא לא צריכה. 'מה יש לכולם היום?' חשבתי בעודי הולכת אחריה. "הוא מחכה עם B," אמרה לי. חרדה נכנסה לתוכי. הכוחות של B… 'לא אל תחשבי על זה!' אמרתי לעצמי. 'את חייבת להיות חזקה.'
"מה היה? את חייבת לי תשובות…" אמר קולו של B מאחוריי. "את לא חושבת שהגיע הזמן שתעדכני אותנו במה שקורה? לאן הלכתם את ו F?"
"קודם תגיד לי איפה הוא, וחוץ מזה, אני לא חייבת שהסברים." סיננתי ל B ונעצתי בו את מבטי הקר. הו, אם רק היית יודע כמה קשה לי לשלוט עליהם… במיוחד בגלל הכוחות שלהם.
"אל תדאגי, לא פגעתי בו. שלחתי אותו חזרה לבקתה." אמר שלי. שקר צרוף. "אל תנסה לעבוד עלי, אחי. אני יודעת שהוא פה, חבל הקסם שלו עוד נמצא בתוך הבניין הזה." אמרתי בארסיות לעברו. פניו התחילו להאדים והוא רק צעק לעברי, "למה את פשוט לא מכנה להגיד לנו מה קורה פה?! את לא מבינה שכולנו דואגים לך?!-"
"כי אני לא רוצה לפגוע בכם! אני לא רוצה שהצוות שלי יהיה מעורב בבעיות שלי! ואתה יותר מכולם פה, אתה, אני סמכתי עלייך שתדע לסמוך עליי גם, שתדע להקשיב לי למרות שאני קטנה ממך." צעקתי עליו חזרה. מזל שמרוב הרעש שהיה שם אף אחד לא שמע אותנו. B השפיל את ראשו ופניו לבשו הבעת חרטה. עצרתי את עצמי מלהמשיך לכעוס כשראיתי שהוא באמת מצטער. "בכל אופן, בואו נקנה משהו לאכול ונחזור לבקתה," אמרתי כדי לשנות נושא.