3 מילים אחרונות… חלק 1.

"תיזהר!" צעקה שי לכיוונו של תומר המתגלגל במורד גבעת הדשא הירוקה.
שיערו הבלונדיני התמלא בפיסות מהדשא הירוק והמבריק.
הוא צחק את צחוקו החזק והמתגלגל, אוחז בראשו. "שי, בואי כבר!" הוא צעק אל עבר חברתו הטובה.
שי עשתה את דרכה מטה, נזהרת עם כל צעד עד שהגיע אל חברה המלוכלך מדשא והמחויך תומר.
"אתה בטוח שזה רעיון טוב?" היא שאלה, "מסתכלת על הנהר, השוצף שהיה מתחתיה, מביטה בו בפחד ניקר ותירוצים כבר החלו להסתובב בראשה. כל דבר מאשר לקפוץ לשם!
"בואי, נעשה את זה ביחד." הוא אמר, לוקח את ידה ומחייך אליה את החיוך היפה שלו.
החיוך שתמיד נותן ביטחון ותמיד מראה אהבה ושעשוע.
"אני לא יודעת תומר, אני מפחד-…" אך הצרחה של שי קטעה את דבריה.
תומר קפץ לעבר הנהר הגועש ומשך את ידה איתו, הקול שלה פילח את גרונה עד כאב.
השיער החום שלה התנופף מעלה בעודה צונחת מטה אל עבר המים הקרים.
"תומר!" היא צעקה שארית כוחותיה לפני שגופה פגע במים, חותך את הזרק כמו סכין.
בגדיה נספגו ממי הנהר וראשה התאמץ לעלות על פני המים, גופה התאבק בזרם החזק מהמפל הגדול בשביל להישאר במקומו ולא לזוז.
"תומר!" היא צעקה, מחפשת בעיניה את חברה הטוב.
ידה גיששה בכוח בתוך המים הקופאים כקרח, ידה נאחזה בענף עץ אשר הגיע עד המים, היא נאחזה בו וגררה את עצמה החוצה, ממשיכה לחפש את תומר.
עד שלבסוף מצאה אותו תלוי בין שמים וארץ, הוא אחז בסלע ליד המפל, מבט מטורף בעיניו, כאילו הוא אשם ברצח או בשוד.
הוא הסב את מבטו לעברה ועיניו כיצאו מחוריהן, הוא חייך חיוך לעברה של שי מאושר.