אי השדים – פרק 2

"עכשיו מה שצריך זה למצוא כרטיסים" אמרו טיילור ואריק.
"שטויות בוויסקי מי צריך כרטיסים?! יאללה בואו" אמרה סואיקה ויצאנו.
~בדרך~
עברנו יערות ומקומות , עד שהגענו לנ"נהר הסטיקס".
"זה נהר מאוד מסוכן , לפי מה שאני יודע , זה נהר השנאה , יש בו נשמות של רשעים ופושעים ומי שנופל לשם ממש מסכן" אמר ג'ונתן.
"ג'יי , אתה בכלל יודע משהו?" שאל טאדאר.
"אני יודע , צריך את פלגיאס בשביל לעבור את הנהר" אמר שוב.
"מי זה פלגיאס?" שאלתי.
"הוא זה שמשיט נשמות ושדים מגדה לגדה" אמר.
"איפה הוא?" שאלנו פה אחד.
"בואו אחריי" אמר והתחלנו ללכת.
~במקום של פלגיאס~
ראינו אותו. הוא היה די מפחיד , ת'אמת.
"שלום , שדים , מה רצונכם?" שאל פלגיאס.
"אנחנו רוצים לעבור את הנהר" אמרתי.
"היכנסו לסירתי" אמר ונכנסנו.
"לאיפה רצונכם להגיע?" שאל.
"לאי השדים" אמרנו פה אחד.
"אני מזהיר אתכם , בשביל להיכנס לאי תצטרכו להביס שד בשם גיוליורה , שד דמוי דרקון" אמר לנו.
"מישהו מכם יודע דבר מה על האי?" שאל טיילור.
"אני יודעת , שהאי הזה מסוכן מאוד , סכנות רבות נמצאות בו , ומוחבא בו אוצר יקר" אמרתי.
הגענו.
"בואו נדאג למחנה" אמרה אילנה.
לא היה לנו איך לבנות אותו , אז בנינו בנו מחנה מעצים , וסואיקה הקימה "בית" על העץ.
"איך נתרחץ?" שאלה איטה.
"באגם" אמרתי.
פתאום שמענו קול.
"מי אתם שהעזתם להיכנס לאי שלי?!"
זה היה על בטוח גיוליורה.
"אני אביס אותך דרקון מכוער!" אמרה סואיקה והוציאה את אולר הכיס הסגול שלה.
"שדת אוני קטנה….בטח תיהיי לי למאכל טעים" אמר.
"אני לא מפחדת ממך!" אמרה וקפצה עליו , וחתכה אותו לשניים.
"עשית עבודה טובה , סו" אמרתי.
ונפתחו השערים לאי.
"בואו ניכנס" אמרתי.
נכנסנו.
"תצטרכו להיזהר מנשמות האי שיגיעו בלילה , הכינו את הנשקים" הזהירה איטה.
"את בטוחה?" שאלנו.
"כן , למה שאני אטעה?" אמרה.
~בלילה~
נכנסו למחנה שלנו וסואיקה טיפסה על העץ והלכנו לישון.
"לכו….מכאן.."
"מה זה היה?!" שאלה סואיקה באטרף רציני.
"אלו נשמות המתים!" אמר אריק.
"לא נורא , נביס אותם" אמרה קאגויה ופתחה את התיבה , והנשמות נשאבו פנימה.
"פיו , תודה לאל" אמרה סואיקה.
"בואו נחזור לישון" אמר ג'ונתן בפיהוק וחזרנו לישון.
~בוקר~
"קומו! עצלנים דמויי שדים!" צווחתי עליהם והם התעקשו לקום.
"לא עכשיו , נו" אמרה סואיקה בנמנום.
"קומי! קומו!" אמרתי ובעטתי לה בישבן.
"בסדר!" צרחו עלי כולם.
התחלנו ללכת ופגשנו ילדה , יושבת על פרח ענקי ביער.
"אמממ , סליחה? את יודעת איפה זה יער המוות?" שאלתי בנימוס.
"בשביל לעבור אותו , תצטרכו לדעת את מילות השיר" אמרה בקול חלש והסתובבה.
"מה שמך?" שאלתי.
"לונה" אמרה כמעט בוכה.
"היי , זאת לונה חנונה!" אמרה נערה אחת שנראתה פרחה בטירוף.
"תיהיי בשקט!" צרחה עליה אילנה.
"אני עפה ביי" אמרה הפרחה ונעלמה ב"פוף".