Lapis lazuli
הסיפור מתרחש אחריי התקופה של פרסי. ואני לא יודעת איך לגלות את אביהה של אנדי. אני יחשוב לבד. לא צריכה עצות. (;

לב של אש- פרק 1. (מוקדש לפרסי)

Lapis lazuli 25/06/2013 781 צפיות 5 תגובות
הסיפור מתרחש אחריי התקופה של פרסי. ואני לא יודעת איך לגלות את אביהה של אנדי. אני יחשוב לבד. לא צריכה עצות. (;

"איזה מחנה?" שאלתי "מחנה החצויים!" קראה אמי. "מה זה 'חצויים'? " אמי נאנחה כיאלו היא חושבת 'מה זה לא ברור כבר?' היא נשענה אחורה והביטה בי דרך מראת הנהג. "חומד, יסבירו לך הכול שם." הייתי סקרנית ושאלתי "איפה זה שם?, אני 'חצויה'?, מה זה 'חצויה' בכלל?" בקיצור, הפגזתי בשאלות. אמי נאנחה אך דיברה עם שמץ פחד בקולה : "ככול שתדעי יותר. את בסכנה. במחנה יסבירו לך הכול!" נאנחתי ונשענתי במושב, נרדמתי. בחלומי ראיתי יצור, קנטאור, נדמה לי. הוא חייך ואמר "ברוכה הבאה למחנה!". בסביבתו הסתובבו ילדים בחולצות כתומות עם הכיתוב "מחנה החצויים" עליהן. "מה המקום הזה?" שאלתי בחלום. "האם למדת מיתולוגיה?, חצויה." שאל הקנטאור, "כן." עניתי. היו לי כל כך הרבה שאלות. אבל אמי העירה אותי: "קומי אנדי!" קראה וניערה לי את הכתף, "הגענו!" אמרה בחיוך. לא ראיתי הרבה מלבד עץ אורן, ומסביבו כרוך נחש פיתון, ועליו גיזת אייל זהובה. לקחתי את המזוודה מאמי. היא נהיתה אדומה ושאלה: "מה יש במזוודה הזאת?!" היא הניחה אותה וסחבתי אותה בקלילות על כתפי. לא הבנתי, אמנם אני מאד חזקה, אבל, המזוודה היתה כבדה. מסתבר. צעדתי לעבר הנחש, שלפי מה שידעתי, היה בעצם דרקון. ואז ראיתי את אמי פונה לאחור. "את לא באה איתי אמא?" שאלתי אותה, היא ענתה לי בקל מאומץ של רוגע: "אני בת תמותה. אני לא יכולה לחצות את הגבול." הבטתי באמי נוסעת ובכיתי. הייתי מבולבלת מאד, ובודדה. הלכתי לעבר הגבעה וראיתי את אותם ילדים והקנטאור מהחלום. הוא ואני התנהגנו בדיוק כמו בחלום. "טוב. אז לי, מביתן, הרמס, תדריך אותך לביתן שלך, ותסביר לך הכול." הקנטאור רץ והשאיר אותי, ואת לי, לבד. לי סימנה לי לבוא אחריה לעבר הביתנים. היא הסבירה לי על המיתוסים היווניים, ועל האולימפוס באמריקה. בהתחלה, לא האמנתי לה. אך לאט כל האמנתי לה. "ופה, תישני עד שיגלו מי הוא אביך." היא הצביעה לעבר ביתן הרמס. רצתי לשם במהירות ורציתי לראות, מי ישנו איתי עד שאבי יגלה לי מי הוא. פתחתי את הדלת וקיבלו את פניי כ- 10 נערים ונערות. לפי מה שלי הסבירה לי, אני אמורה לחכות פה עד שאבי יתגלה. בדיוק אז, היינו צריכים ללכת לאכול. לי הסבירה לי שעליי לתת מנחה לאבי, את האוכל הטוב ביותר שלי. זרקתי לאש חתיכת בשר גדולה ומלמלתי לי: "אבא, אני רוצה לדעת מי אתה, ושתעזור לי, בבקשה." הלהבות זהרו באור והמשכתי ללכת לשולחן, מחכה לאות מאבי.


תגובות (5)

תמשיכייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי
משעמם לי.

25/06/2013 09:07

אוקי.

25/06/2013 09:08

תתתתתתממממממשששששייייייככככככיייייייי
פיצה *~*

25/06/2013 09:37

המשך. ואת תוסיפי אותי בסיפור שלך או לא?

25/06/2013 10:37

איזה התחלה מושכת ומסקרנת, שקטה אבל מעורפלת, והתאכזבתי מזה שהפרק ( מאוד ) קצר, אבל תמשיכי!

25/06/2013 23:39
4 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך