כך פגשתי את הארי סטיילס- עונה 2 פרק 20

טוב, אז מעכשיו הסיפור מקבל תפנית דרמטית.. והכל הולך להיות שיברון לב אחד גדול.. או לפחות אני מקווה שזה יצא ככה… חח מקווה שתהנו (ושלא תהרגו אותי על מה שהולך לקרות)…
_________________________________________

-השעה: 00:35 –
"כולם להתרחק. כל הפצועים, האמבולנסים הם משמאל, מי שיכול שילך לשם, מי שלא שיישאר במקומו והעזרה תגיע." שוטר צעק הוראות במגפון. הכניסה נחסמה בעזרת סרט צהוב, אנשים מתאספים במקום, חלקם סקרנים חלקם כאלו שהצליחו להימלט מהמועדון שכעט בער מבפנים, להבות מרקדות מחוץ לחלונות ועשן סמיך יוצא מדלת הכניסה.
"עוד כמה זמן הם פה??" השוטר צעק לחברו במירס. "לא להיכנס לפאניקה. מכבי האש כאן." הוא צעק שוב במגפון.

-השעה: 00:47-
"כן סברינה. ככל הנראה מדובר בפיצוץ אשר התרחש בסביבות השעה 00:25 הלילה. במועדון חגגו את המסיבה שאחרי טקס 'נבחרי השנה'. על פי הדיווחים שמגיעים אלינו, יש האומרים כי חברי להקת וואן דיירקשן נכחו במועדון בזמן הפיצוץ, יחד עם המפיקה הכוכבת של הערב, טלי מילר. למרבה הצער, עדיין לא ידוע מה עלה בגורלם. כפי שאתם רואים, יש המולה במקום האירוע, אנשים מחפשים את יקיריהם, ופצועים מקבלים סיוע רפואי." כתבת החדשות של ערוץ NBC דיווחה על המתרחש מהשטח.
"אכן מראות קשים. האם ידוע מהו הגורם לפיצוץ?" סברינה, מגישת החדשות שבאולפן, דיברה אל הכתבת שנמצאת בשטח.
"העניין בחקירה." עונה כתבת השטח. "ראשית, המשטרה רוצה לבדוק האם מדובר בפיגוע. עד כה לא נלקחה שום אחריות על האירוע משום גוף עוין. ככל הנראה, מעדויות של פצועים, הפיצוץ הגיע מכיוון הבמה. מכבי האש הגיעו למקום כעשר דקות אחרי הפיצוץ, וברגעים אלו ממש מפנים אנשים מהמועדון, חלקם פצועים קשה, חלקם לצערנו, אינם בין החיים."
"האם ניתן כבר להעריך כמה הרוגים יש באירוע מחריד זה?" מגישת החדשות המשיכה לשאול.
"נכון לרגע זה, ידוע על כשבעה הרוגים, כאשר פצועים רבים מפונים ברגעים אלו, ייתכן כי הם במצב של סכנת חיים. נמצא איתי כאן הפרמדיק שהגיע ראשון לזירה. שלום ג'ייק." הכתבת הפנתה את המיקרופון אל איש בשנות ה-30 לחייו.
"שלום." הוא ענה בקצרה, בודק הודעה שקיבל בטלפון.
"מה מצב הפצועים נכון לרגע זה?" היא שאלה והפנתה את המיקרופון אל פיו.
"אפשר לחלק את הפצועים לשניים. כאלו שהצליחו להימלט מהמועדון הבוער וכאלו שלא. בדקות האחרונות פונו כעשרים צעירים, מתוכם עשרה במצב קשה עם כוויות בדרגה 3 ומעלה, כל השאר פצועים קל עד בינוני. שניים נוספים נכנסו לתרדמת בעקבות שאיפת העשן הרב, ועוד שניים נפטרו במהלך הטיפול שניתן להם."
"תוכל להסביר לנו ג'ייק, איך ניתן להיכנס לתרדמת? מהם בעצם הסכנות בשהייה ממושכת בעשן ואש?" הכתבת שאלה.
"קודם כל, רק האש והעשן מסוכנים בפני עצמם. במצב כזה, בו האש משתוללת במקום סגור יחסית, הלהבות שואבות את כל החמצן באוויר, לכן הרבה פשוט לא יכולים לנשום, כי פשוט אין אוויר. וכמובן, כשאין אוויר המחשבה משתבשת, המוח לא מגיב והאדם לאט לאט משתתק. כדי להיכנס לתרדמת מחוסר אוויר צריך להיות בערך כעשר דקות ללא חמצן. שלא נזכיר שהעשן הפיח והלהבות עיכלו את החמצן במהירות רבה יותר."
"תודה לך ג'ייק. נחזור אליך בהמשך הערב." הכתבת נפרדה מג'ייק לשלום.
"תודה לך מגי, אנחנו נחזור אליך בהמשך. הפסקת פרסומות ומיד חוזרים." סברינה אמרה מהאולפן והשידור נקטע.

-עשרים דקות קודם לכן, השעה 00:20-
-נקודת מבט כללית-

הארי הרגיש שהוא חייב לעשות משהו. הוא חייב למשוך את תשומת ליבה. הוא לא יכול לוותר, הוא לא מוכן לוותר. הוא הניח את הכוס על הבר ועשה את דרכו אל הבמה. הוא יעשה את הדבר היחידי שהוא טוב בו. הוא עלה על הבמה, מפנה את תשומת ליבם של כולם אליו, כולל של טלי. הוא לחש ללהקה את שם השיר והמוזיקה החלה למלא את חלל המועדון, כולם רוקדים ונהנים ממנה. מידי פעם הארי זרק מבטים אל טלי, שלא הורידה ממנו את עיניה. הכול הלך כמתוכנן, הוא משך את תשומת ליבה. ואז.. פתאום, הכול התהפך בשנייה. המוזיקה נעצרה פתאום, ורק התופים נשמעו בקול מהדהד, עיניי כולם מופנות לבמה, לא מבינים למה המוזיקה נעצרה, כאשר באותו הרגע נשמע פיצוץ גדול שהדהד בכל המועדון והחריש את כולם. הבמה קרסה, סוחבת איתה את כל חברי הלהקה- כולל הארי. כולם המומים. טלי לא מאמינה למראה עיניה, לפני שנייה הארי עמד שם על הבמה, ועכשיו הוא איננו, הוא בתוך ההריסות של מה שהייתה פעם במה יציבה.
פיצוץ נוסף נשמע, וטלי הועפה אחורה מהכיסא עליו ישבה מההדף של הפיצוץ, נחבטת עם ראשה על מדרגה, ומאבדת את ההכרה. המולה. הכניסה נחסמת מההמון שמנסה לצאת. אש פרצה מכיוון הבמה, עולה מן ההריסות של הבמה שקרסה ולכדה בתוכה את הלהקה, ואת הארי- ספק אם הם בחיים. האש מתפשטת לאט לאט אל צדדי המועדון, נתפסת בוילונות ובכרזות ובכל דבר דליק, עשן כבד מתאסף גבוה על תקרת המועדון, מעיב על האוויר שהלך ואזל. הראות היא אפסית, העשן, והאש.. לא ניתן לראות כלום.. דממה. מידי פעם ישנן צרחות חלושות, אך פצפוצי האש והלהבה גוברים עליהם.
טלי שבה להכרה, פוקחת את עיניה ורואה מעליה מסך של עשן, שהולך ומתאסף ומתפשט. היא הרימה את ידה אל ראשה, כאב חד מפלח את המקום בו היא נחבטה. היא משתעלת, מרגישה את העשן נכנס אל ראותייה ומכביד עליה.
"ה..הלו??" היא פולטת תוך כדי שיעול. "מי..מישהו?"
"ט..טלי?" קול נשמע מרחוק. ליבה של טלי החסיר פעימה. היא התיישרה לכדי ישיבה, מנסה לראות מעבר לעשן וללהבות.
"אלה?? זאת את??" היא צעקה בכוח המועט שנשאר לה, ראייתה רק הלכה והיטשטשה וסחרחורת קלה גרמה לה לצאת מאיזון. היא זחלה על ברכיה, מגששת על הרצפה. שיעול נורא נשמע מרחוק, וטלי החלה להשתעל גם כן, האוויר הלך ונהיה דליל, כאילו הוא אוזל. היה חם. ממש חם.
"אלה.. אנ-" צעקה מחרידה נשמעה בחלל המועדון, צעקה שטלי אפילו לא ידעה שקיימת בה עוצמה כזו.
"ט..טלי?? מה ק-קרה??" אלה החלה להתקדם בזחילה, אל מקור הצעקה, מגששת את דרכה עם ידיה.
"יש.. יש פה.. גופה.. הוא לא.. זז.." שיעול נוסף נשמע, וטלי הרגישה איך העשן חודר אל פיה, ממלא את ריאותיה בחום בלתי נסבל. היא השתעלה שוב, וצעקה אל אלה בכל כוחה, דמעות זולגות מתוך עיניה המעט עיוורות. "הם.. הם לא זזים.. האנשים לא זזים.. אלה.. למה את לא עונה? אל-" טלי צרחה שוב כאשר הרגישה יד נוגעת בכתפה, יד שחורה, ולנוכח העובדה שהיא מוקפת ככל הנראה בגופות, זה דיי הפחיד אותה.
"זו אני." אלה לחשה לה בשארית כוחותיה. טלי הסתובבה אליה, וראתה דמות מעורפלת לידה, פניה של אלה היו שחורות..
"לואי.." אלה החלה לגמגם, נזכרת בעובדה שהוא היה לידה לפני כמה דקות, לפני שהיא עפה אחורה מההדף ואיבדה את הכרתה. "לואיי!!!!" היא צרחה בכל כוחה, מקווה לקבל תשובה בחזרה. "לואייי!!!!"
ואז זה היכה בטלי. "הארייי!!!!!" היא התחילה לצרוח גם כאשר התמונה של הארי נופל יחד עם הבמה הכתה במוחה. "לא, לא, לא, הארי!!" היא צרחה, או אולי בכתה.. היא בעצמה לא יודעת.
"אלה.. הארי.. הוא.. האריי!" טלי החלה לפלס את דרכה אל כיוון הבמה, זוחלת מעל לגופות של אנשים. לא איכפת לה. הארי.. הוא.. הוא שם.. בלהבות.. הוא.. הוא קרס עם הבמה.. הוא..
"טלי! היציאה לכיוון.. השני.." אלה אמרה לה תוך כדי שהיא משתעלת.
"לא! הארי.. הוא שם.." לא היה לה איכפת מהיציאה. כל מה שהיא ראתה מול עיניה היה הארי, נופל עם הבמה.. הוא היה ליד הפיצוץ.. חרדה החלה למלא אותה, והשיעול רק הלך והחמיר. היא גיששה את דרכה אל הבמה, מרגישה את אלה מאחוריה. הן התקדמו כשלפתע משהו חסם את דרכם, טלי הושיטה את ידה, מיששה את מה שמולה, וידה נכוותה כאשר נגעה בברזל רותח. כאבי תופת פילחו את גופה ובמיוחד את ידה. אנקת כאב השתחררה מפיה.
"הארי!! תענה לי!! בבקשה.. לא, אל תעשה לי את זה.. הארייי!!" טלי צרחה בעודה מתייפחת בקולי קולות. היא לקחה שאיפה נוספת, שכללה ברוב רובה עשן, וצרחה פעם נוספת "האריי!" לפני שנחנקה מהעשן והחלה להשתעל שוב.
שיעול נשמע בקרבת מקום, טלי ואלה הפנו את ראשיהן לעבר מקור הראש, כל אחת צועקת את מי שליבה קיווה שזה יהיה- "לואיי!!" , "האריי!!"
"א..אלה?!" נשמע קולו החלוש של לואי. טלי הרגישה את גופה של חברתה הטובה מתרכך לצידה, אהובה חי. זרם חדש של פחד תקף את טלי, הדמעות זולגות ועיניה שורפות מהעשן.
"לואי! אנחנו…" שיעול נוסף. "אנחנו כאן.." אלה צעקה בשארית כוחותיה, ונפלה את זרועות אהובה שהגיח פתאום מן העשן. אלה התחילה לבכות בהיסטריה בזרועותיו, האוויר הולך ואוזל לשלושה.
"טלי.. זה לואי.. הוא פה.." אלה נזכרה בחברתה, פתאום היא קלטה שבכל הזמן הזה היא לא שמעה את טלי מוציאה אף לא מילה. "ט..טלי??" אלה הסתובבה וראתה את טלי מוטלת על הרצפה, לא זזה. "טלי!!" היא פנתה אליה והחלה לנער אותה. בדיוק אז היא הרגישה טיפות מים ניתזות עליה. האור מהאש הלך ודעך עד שנכבה לחלוטין. חושך. פצפוצי האש כבר לא נשמעו. דממה. אלה שמעה רק את נשימותיו הכבדות של לואי, העשן מילא את החלל. ראשה של אלה התחיל להסתחרר, היא נשענה על לואי, מחזיקה את עצמה בקושי רב, לא עוזבת את ידה של טלי. אלה הרגישה את עיניה נעצמות לאט לאט, ונפתחות בתדירות נמוכה יותר. פיה פעור לרווחה, צמא לאוויר צח. כשהיא פתחה את עיניה, פנס העיר מרחוק. אנשים בחליפות צהובות נכנסו אל המועדון עם פנסים. אלה שאפה אוויר עמוקות, מנסה לצעוק לעברם, אך שום צליל לא יצא מפיה. היא הניעה את לואי, שינסה לקרוא להם, והוא אכן עשה זאת, בשארית כוחותיו, בקול חלש ועמום.
הכבאים ששמעו את קריאתו החלשה של לואי, איתרו אותם במרחק של כמה מטרים, והתקרבו אליהם.. ואז אלה הרשתה לעצמה לעצום את עיניה, ולהתמסר לחושך המוחלט.