עיניי החתול / 11

עמדתי מול הדלתות של הבסיס , הוא היה ענקי וזה נראה כאילו הרוחב שלו לא יגמר לעולם .
שעת דימדומים , כול האנשים כבר ממהרים לבית לשבת עם הילדים שלהם שלא ראו במשך כול
היום וברגע שאמי תגיע לבית היא לא תמצא אותי שם .
אני כאן , בבסיס העיניים .
אש נקרא הנשר , הוא צלף מהיר והוא תמיד משיג את המטרות שלו באופן יהיר ומהיר , לא כדי
להתעסק איתו ואני גילתי את זה בדרך של מרד . הייתי אחת האוייבות שלו ביסודי עוד לפני שבע
שנים , עד לפני ממש שלוש שנים נהיינו ידידים טובים והנחנו את חלקי הדעות שלנו בצד והתחברו .
הוא עדיין קורא לי עכברונת.
הרמתי את המספון והדלקתי אותו , המסך הכחול סינוור בשעת הדימדומים הכבדה וראיתי שקיבלתי
אישור להיכנס אל הבסיס מהמפקד מהגישה עליונה . עמדתי מול הדלתות והן נפתחו בתנופה מהירה
והעיפו את ראשי לאחור .
חדר הכניסה היה ענקי , מצלמות קישטו את פינות החדר ועציצים עמדו משני צידי הדלתות ובן נמצאו
קרניי תנועה שבודקים אם יש עלי נשק והאם אני יכולה להיכנס אל הבסיס בשקט ללא דאגה .
הקרניים האדומות סרקו אתי , עברו מכף הרגל עד עד הראש וטיילו על כול חלקי הגוף שלי הרגשתי
לרגע כמו חשודה ברצח שבודקים אותי מכול הכיוונים עד שיצאה פקידה מהצד הימני של החדר . היו
שם שני מעברים .
היא לבשה את מדי הצבא הירוקים , מכנסיים ירוקים עם כתמים שחורים וחולצה קצרה בצבע ירוק
עם חוט המקשר בין התג הכחול שנמצא על הכיס השמאלי בחולצה לבין הכמותה שנמצאה נחה תחת
רצועה עבה על הכתף , היא לבשה נעליי צבא שחורות . שיערה הזהוב היה אסוף בקוקס , עינייה
היו משקפיי שמש כחולות ובוהקות ועל שפתייה היה אודם אדום בוהק , היא הצדיעה לי .
הי .
" המפקד מבקש לראותך ." היא אמרה והצביעה לי ללכת אחריה . צעדתי אחריה בצעדים מהירים כדי
לא ללכת לאיבוד במבנה הענק הזה שאני נמצאת פה בפעם הראשונה בחיי . היא נכנסה אל תוך
המעלית שהייתה שלוש צעדים מעבר לפינה ואני נכנסתי אחריה .
בשקט עלינו לקומה החמישית שזאת הייתה הקומה של המפקד , הפקידה לא הוציאה שום מילה מפיה
אלא רק בהטה בנקודה מסויימת במעלית , איזה שיגעון .
הדלתות נפתחו ונכנסתי אל תוך החדר המסריח מריח של סיגריות וקפה , הריח גרם לי להשתעל בחוזקה ולהתפלל לעצמי שהתוכנה ששומרת על הבסיס תפתח את החלונות לאורור המקום , גם
ככה חנוק פה .
הוא הובילה אותי לכיוון המשרד שלו וראיתי אותו יושב ומאחוריו אלפי מסכים כבויים , השולחן העץ
השחור שלו היה מלא בניירות לבנות וזיעה קרה התחילה לרדת במורד מצחו . בידו הוא החזיק
סגר עבה בזמן שהוא עובר על הדפים שלו . החדר היה חנוק מזיעה , מזיעה וסגריות .
אני לא רוצה למצוא את עצמי בעתיד במקום כול כך חנוק .
הפקידה סגרה את הדלת אחרי ואני התיישבתי בנחת על אחד הכיסאות השחורים שעמדו מולו , האורות
העירו עלי ולרגע אחד דמיינתי את עצמי נמצאת ברגע זה בחקירה משטרתית או צבאית ליתר דיוק .
המפקד הרים את ראשי ובחן אותו " פליסטיה !" העיניים שלו זהרו וחיוך ענק נגלה על פניו .
הוא קפץ מהכיסא והרים אותי בחיבוק דוב באוויר כהיותי ילדה קטנה , מה לעזעזאל ?
אני מכירה אותו ? או יותר נכון איך הוא מכיר אותי הרי אני נמצאת פה פעם ראשונה , ואיך בדיוק
הוא הרים אותי כול כך גבוה ?
המפקד הוריד אותי למטה בעדינות רבה כהיותי בובת חרסינה קטנה וחזר לשבת מול השולחן
הענק שלו ולנעוץ בי את עיניי הינשוף הגדולות שלו .
" מה שלומך ?" הוא שאל ברכות , טון הקול שלו היה נמוך ומהדהד אבל הרכות בה הוא משתמש ועם
חיוך על הפנים העביר בי חמימות יתרה .
" מצויין ." חייכתי אליו בחזרה , המפקד נשם לרווחה ואפשר לראות איך החזה שלו עולה ויורד בזמן
נשימתו הכבדה שנשמעת באוויר .
" איך ההורים ?" לרגע אחד חשבתי באמת על תשובה לשאלתו אבל חוסר המידע שלי לגביו היה קצת
יותר מעניין ממה שציפתי לו , הוא צחק ברגע ששם לב שאני לא מזהה אותי ובאמת שלא זהיתי אותו
הוא נראה זר מושלם בעיניי . עם השפם השחור והענק שהסתיר את שפתיו .
" ההורים בסדר .." מלמלתי לעצמי .
הוא צחק שנית " אינך מזהה אותי ?" הנדתי את ראשי וניסיתי שוב להאמץ את המוח שלי שבעיניי אני
רואה את תמונתו של המפקד אבל שום דבר לא עולה לי בראש .
" כמובן , היית אז ילדה שבקרתי אצלכם בפעם האחרונה ," הוא היה אצלנו בבית ? מה הוא עשה
אצלנו בבית ?
" ילדה , זה אני ריק , ריק דילגן ." מה ?
ואז פתאום נפל לי האסימון , בגלל זה אבא חוזר מחר אל העיר , למה הוא חוזר דווקא לחתונה
של המפקד ככה בפתאומיות .
" אתה האח הקטן של אבא ." דוד ריק השתנה מאז הפעם האחרונה שראיתי אותו , הייתי בת שש
או חמש בפעם האחרונה שהוא ביקר אצלנו מאז הוא היה בכננות גבוה של מספר שנים והיה
אסור לו לבקר את המשפחה שלו , אם הוא היה ללא השפם הזה אולי עוד הייתי מצליחה לזהוב
אותו .
הוא צחק " יש לך שפם ." הוספתי וצחוקו התגבר .
" כן , תראי איזה זקן נהייתי ," אתה רק בן עשרים ושש ואתה קורא לעצמך זקן אז מעניין מה אבא שלי
אם הוא בן שלושים ושלוש , הוא דינוזאור ?
" בכול מקרה מה הביא אותך לבסיס שלנו ?" לומר לו את האמת , הוא נראה מאוד שמח לראות אותי
כאן ואני לא רוצה לאכזב אותו ולומר שבאתי לבקר ידיד מן העבר , השמחה הזאת עלתה לי הרבה
זמן ועוד מספר שעות יש שעת עוצר ואני מפחדת שאני לא הספיק להגיע אל הבית לפני שאני
אדבר עם אש .
" קודם כול מגיע לך מזל טוב על החתונה , רציתי לאחל הרבה עושר ושמחה . הרבה הצלחה בחיים
ומפקד כמוך בחיים לא נמצא בוונדרלנד ." החיוך שלו התרחב ועיניו נפערו וזה נראה כאילו מצוייר
הסימן של הדולר בעיניו , זה גרם לי לצחוק והוא נראה כמו כלב גדול שלא ראה את הבעלים שלו
במשך שנים רבות . האמת שזה מה שקרה עם ריק .
" שנית , " התחלתי לומר , אני חייבת לומר כי אני חייבת לפגוש אותו " שמעתי שפלוגת עיניים חזרה
לעיר אז הייתי חייבת לראות ידיד ."
" מראינס ?" הוא שאל , איתו כבר נפגשתי והפגישה בנינו לא הייתי בדיוק לטובה , גילתי צעד מאוד
אפל ומגעיל אצל קיי . הצד הזה שהוא שכח אותי וכבר לא אכפת לו מהרגשות שלי .
" אש גיבסון ." אמרתי , הוא הנהן והגיש לי כרטיס שאני צריכה לענוד על הצוואר , זה מראה לכולם
שיש לי אישור כניסה לכול המקומות בבסיס והיה רשום שם את שם המשפחה שלי וכמובן שכול מי
שיקרה את השם שלי ידע שיש לי קשר אל ריק .
"תודה דוד ." קמתי והתקדמתי אל עבר דלת היציאה , לפני שפתחתי את דלת היציאה מהמשרד של
דוד ריק שמעתי אותו צועק בשמי החדר .
" היא קראה לי דוד !" חיוך מלגלג עבר בגופי .