אחוות טהורי הדם-פרק רביעי

-נקודת מבט של קאתרין-
קמתי בבוקר,שוטפת פנים, מתקלחת ואוכלת, מרגיעה את הרעב ששורר בתוכי אך לא עוזב אותי מאורות אתמול.
הרגשת חנק,בדידות,עצב כאילו נלקח ממני משהו חשוב,הכבוד שלי.
להיאנס בסמטה אפלולית על ידי גבר זר לא הייתה חלום חיי.
נכון שאני לא בתול כבר מגיל שש עשרה,בה אבדתי את בתולי לג'רמי,חבר שאחי שנה נפרד ממני כי היה צריך לנסוע לשליחות להודו,עם ההורים המאמצים החדשים שלו.
ניגשתי לחדרי הקטן,יותר נכון חדר השינה היחיד בבית,ככה זה שאין הרבה כסף.
פשטתי מעלי את המגבת שנראתה עלי כשמלת סטרפלס קצרה וצמודה.
לבשתי את ההלבשה התחתונה,תחתונים וחזייה של ויקטוריה סיקרט מתחרה שחורה,למזלי היו במבצע של שלוש במאה דולר.
מעל לבשתי חולצה מחויטת לבנה,מכנס קצר,מבד נעים למגע בגזרה גבוהה ולסיום נעלי עקב שחורות.
סידרתי את שיערי החלק בצורה נוחה ויצאתי לעבודה,כרגיל במונית.
הגעתי,רק אני וריק היינו שם,הוא במשרד הנוח שלו ואני בשולחן וכיסא עץ זול.
התיישבתי במקומי,מברכת באי רצון את ריק לבוקר טוב מתחילה עם ערמת הדפים החדשה,שנערמת לגבהים מפחידים.
צלצול הנייד הפסיק את עבודתי,מיהרתי לענות כי ידעתי לפי הצליל מזוהה שזה דיויד,מפקד המשטרה.
"כן דיויד יש סקופ חדש?" שאלתי בצהלה,מחכה כבר חודשים למקרה מעניין חוץ מגניבת מסטיקים מחנות.
"בלי בוקר טוב?ככה חונכת?" גיחך דיויד,גורר את צחוקם של האנשים בתחנה.
"נו תגיע לעיקר,אני יודעת שזה חשוב" הרצתי בו,מתעלמת לגמרי מהלעג שבקולו.
"כדי שתבואי,זה כנראה מה שחיפשת" קולו הפך לרציני.
"אני בדרך" סיננתי ויצאתי במהירות,מתעלמת מקריאותיו של ריק.
שהגעתי לתחנה רצתי לבפנים,לא הזיז לי שנעלי העקב הכאיבו לי כאבי תופת או שהשוטרים החרמנים סוקרים את גופי.
"ספר מה קרה עכשיו!" נכנסתי במהירות למשרדו של דיויד,מוציאה רשמקול קטן המקליט .
"היי" סינן אדריאן אשר עמד ליד דיויד.
אדריאן היה גבר חתיך וסקסי למראה,הצליח להשכיב כל נערה יפה בעיר ואפילו גרם לכמה לבבות שבורים אצל המין הגברי ובעיקר שנודע כאחד שלא הצליח להכניס אותי לחדר השינה שלו.
"ביי" עניתי לו חיוך וחזרתי להביט בדיויד,שנראה די משועשע מהעניין הזה.
"טוב אני לא רצוי אז להתראות" סינן בכעס ויצא.
"מצאו היום בבוקר אישה מתה אחת הסמטאות שברחוב ריצ'רד" הגיע לעיקר.
סמטה…רחוב ריצ'רד…שם נאנסתי אתמול קרוב למקום…לא עזב אותי המראה של הבן אדם,קורע את חולצתי ונוהג בי בכוח.
"אה תמשיך" קטעתי את מחשבותיי והתרכזתי בדבריו.
"מצאו את האישה מוצמדת בצורת צלב עם מסמרים לקיר ,גופה מרוקן מדם וצווארה נראה כאילו לעסו אותו כממתק"
מראה המוות שלה הופיע בראשי,כמעט הקאתי אך נזכרתי שבקושי אכלתי הבוקר,למזלי.
"בואי אחרי אני יראה לך את זירת הפשע" הפנה אותי לדלת האחורית המובילה לחנייה של הניידות.
נכנסתי וחגרתי את חגורת הבטיחות,כך גם הוא.
"זה אני או שיש פה ריח של דונאט" גיחכתי,אז המיתוס על השוטרים זה כן נכון,שמנים.
הוא צחק למשמע דברי והתניע,נוסע לזירת הפשע.
שהגענו יצאתי במהירות החוצה,ניגשת למקום בו טיפות דם עיטרו את המקום ועל קיר הבטון צורה של אישה בגיר לבן,סימן הגופה המוכר בזירות הפשע.
הוצאתי מכיסי את הנייד,מתחילה לצלם תמונות מזוויות שונות,בודקת מידי פעם איכות וממשיכה.
"הולך להיות לי הכתבה של מחר" גיחכתי וסימנתי לדיויד שאני הולכת.
למזלי העבודה הייתה קרובה למקום הרצח אז הלכתי ברגל.
בדרך לא זכיתי לראות פרצוף,רוב המקרים בגלל הרצח המשונה שהיה אתמול.
כל הדרך לעבודה הציק לי משהו,תחושת מחנק ,כאילו מישהו מביט בי מלמעלה,חוקר אותי כמו חפץ זר,או שומר עלי.
הגעתי לעבודה,מנסה להתעלם מהמחשבות על אתמול והמבטים שחשתי בגבי.
לקחתי את כל הדפי עבודה שנתן לי ריק וזרקתי אותם למגירה התחתונה,מוציאה דפים לבנים חלקים ומתחילה לכתוב את הכתבה שתשנה את עמדתי,סופסוף אני לא היה רק המתקנת דפים אלא מאחורי הדבר האמיתי.
כתבי וכתבתי מילים רבות,מתארת את עדויות המשטרה שיותר נכון דיויד נתן לי,מוסיפה פה ושם תמונות של הזירה וכמובן תמונה קטנה של הנרצחת.
"קריסטין אלווין,עובדת בזנות,בת 18" היו המידע שכמעט כל המקורות נתנו לי.
"היא הייתה מכורה להרואין קשה " הוספתי בתחתית "בינתיים אין חשודים" סימנתי לבסוף,מתקנת פה ושם ולאחר מכן מדפיסה.
הידקתי את הכתבה והכנסתי לתוך מעטפה גדולה,אי הולכת לעשות מעשה נועז ולשלוח את הכתבה שלי במקום את שלהם.
אני לא מאמינה שהצליח,אולי יגיע לפיטורים ואולי לא.
לאחר שהגשתי לדפוס מיהרתי לחזור הביתה,להתקלח ולאכול וכמובן להאכיל את מיסטר טינקל החמדמד.
התכסיתי במיטה,שוכחת ממאורות אתמול,חושבת רק על הכתבה של מחר,מחייכת לעצמי.
חשבתי שהלילה היום היה חלומות ורודים,אך כמה שטעיתי.
כי לפני שהבנתי מה קרה גבר זר היה מול עיניי,מביט בי מבעד למשקפי שמש שחורות .
ולפני שהבנתי,הוא חשף את שיניו ואני?פולטת צרחה לעזרה.