מתי תבין שאני אוהבת אותך ?! – פרק 4 ❤

״טוב, אני עולה לחדר… ביי כולם…״ אמרתי וחיבקתי אחד אחד.
״ביי נתי״ לחשתי וחיבקתי אותו.
״ביי בובה, מחכה למחר..״ לחש והדביק נשיקה קטנה ללחי שלי. חייכתי חיוך ביישני והרמתי את הצלחת שלי, הכוס ואת הסכום. זרקתי את השאריות ושמתי את הכלים בכיור, כמו כל יום שאני עושה. יצאתי מהמבנה של חדר האוכל והתקדמתי לכיוון מבנה המגורים. יצאתי משם בגלל שהיה לי הרגשה מוזרה כזאת. רציתי לבדוק מה יש בחדר שגרם לי להרגשה מוזרה. עברתי ליד חבורת נערים בכיתה י״ב, אני תמיד רואה אותם מסתובבים ביחד. כשעברתי לידם איזה אחת תפס לי בתחת בחוזקה.
״סוטה !״ צרחתי עליו והעפתי לו סטירה חזקה. מרב העוצמה הפרצוף שלו זז לצד. ״מה נראלך שאתה עושה ?! אני לא אחת מהזונות שלך !!״ צרחת עליו והתקדמתי משם עצבנית. עליתי במדרגות המובילות לחדרי. הכנסצי את המפתח לחור של המנעול וסובבתי. רעש פתיחת הדלת נשמע. לחצתי על הידית ופתחתי את הדלת בחבטה. עדיין עצבנית ממה שקרה הרגע.
״מה אתה עושה כאן ?!״ שאלתי בעצבים כשראיתי את תומר יושב על המיטה שלי ומדפדף בספר קריאה שלי.
״אל תתעצבני, זה יעשה לך קמטים… הא, זה לא משנה, כי כבר יש לך..״ אמר בהתגרות.
״אם תעצבן אותי, אתה לא תגיע לגיל שבו יצאו לך קמטים !״ אמרתי באיום.
״זה טוב, ככה אני לא יהיה זקן !״ אמר בזלזול.
״אתה לא צריך להיות זקן ! אתה כבר זקן !!״ אמרתי בהתגרות וצחקתי.
״אם אני זקן את סבתא בת 80 !״ אמר בעצבים.
״סבתא בת 80 לא לומדת, לא מציירת ולא כותבת !״ אמרתי בחיוך ניצחון.
״עובדה שאת עושה את זה…״ מלמל בשקט וגיחך.
״נו מה אתה רוצה ?! הבלונדה מחכה לך במיטה !״ אמרתי והרגשתי צביטה קטנה בלב.
״מקנאה ?!״ שאל בהתגרות.
״אין לי במה…״ החזרתי והעליתי על פניי הבעה אדישה.
״דרך אגב… אחלה יומן״ אמר והוציא מאחוריו את היומן שלי.
״פאאק !״ צרחתי וחטפתי מידו את היומן שלי. היומן הסודי שלי, זה שכתוב בו את כל מה שאני מרגישה.
״תרגיעייי ! לא קראת כלום ! יש לך כתב של נמלה !!״ צעק ברגע שהתקדמתי אליו על נעל עקב.
״יש לך מזל״ סיננתי בין שיניי והחזרתי את הנעל עקב למקום שלה. את היומן השארתי אצלי. ״רגע מה אמרת ?! שיש לי כתב מכוער ?!״ אמרתי בעצבים.
״לא, אמרתי שהוא קטן ! אבל כשחושבים על זה ? יכלתי לקרוא אם הכתב קטן או גדול… אז כן הכתב שלך מכוער״ אמר בהתגרות ופרץ בצחוק.
״לפחות אין לי כתב של קוף שניסו ללמד אותו לצייר !״ אמרתי ופרצתי בצחוק. לאחר כמה שניות הוא הבין מה אמרתי והפסיק לצחוק. פרצוף חמוץ עלה על פניו, מה שגרם לי לצחוק יותר חזק.
״דביל… טוב מה רצית ?״ שאלתי והתיישבתי על מיטתי, רחוק מתומר.
״לבדוק משהו…״ אמר בשקט וגיחך.
״מה ? לבדוק עד כמה אתה טיפש לידי ?!״ שאלתי בצחקוק.
״לא.. לבדוק אם את אוהבת אותי״ אמר והצמיד במהירות את שפתיו לשפתיי.
עצמתי את עיניי, מתענגת על טעם המנטה שיש בפיו. כמה זמן חיכיתי לרגע הזה… סערת רגשות התחוללה בגופי באותו הרגע. ביטני התהפכה ושיערותיי סמרו. ראשי הסתחחר מעט. הוא הנתנק ממני וצחק. אני מבינה למה. הייתי סמוקה כמו שבחיים לא הייתי. יישר השפלתי את מבטי, מבויישת. הוא צחק וקם מהמיטה.
״פתטית… תשכחי מכל מה שקרה כאן״ צחק ויצא מהחדר. נשכבתי במיטתי, מנסה לעצור את הדמעות שעלו אט אט לעיניי. נשמתי עמוק, נשמתי שוב. מנסה להפסיק את הכאב שהרגשתי בליבי. מנסה לעצור את הדמעות שמנסות לפרוץ. לבסוף, דמעה בוגדנית זלגה מעיניי, מושכת אחריה עוד דמעות רבות…