הפכים- פרק 15-

עברו חודשיים, ואני ועמיחי ממש התקרבנו. אני מנסה להדחיק את הרגעים המדהי.. לא, הם לא היו מדהימים. הרגעים המוזרים שקרו לי עם אסי. כמה שפחות לדבר איתו, יותר טוב. התיישבתי במקום שלי, וראיתי על הפנים של דנה שהיא רוצה לספר לי משהו. "מה?" שאלתי בחיוך. "תגידי.. מה הקשר שלך ושל אסי?" היא שאלה. "מה?" שאלתי. "כאילו.. איך אתם מגדירים את מה שהולך ביניכם..?" היא שאלה. סיפרתי לה על חלק מהדברים. את הנשיקות שמרתי לעצמי. "הקשר הוא שני חברים טובים של אותו בן אדם" אמרתי. "אה, אוקיי" היא מלמלה. "למה שאלת?" שאלתי. חשדתי. "כי.. עזבי, זה לא יעניין אותך" "נו, תגידי כבר" זירזתי אותה בחצי חיוך. "שמעת פעם על בחורה בשם שירן אטיאס?" היא שאלה בעדינות. "הייתי אמורה?" שאלתי. "בקיצור, היא ה-בחורה" היא אמרה, והדגישה את ה-'ה'. "ולמה זה אמור לעניין אותי?" שאלתי. "פעם לה ולאסי היה קשר קצר" היא אמרה. התחלתי להבין לאן זה מגיע. "אוקיי.." "אז כנראה שיש קאמבק" היא אמרה ונאנחה. הסתכלתי עליה. "עזבי, אותך זה לא מעניין, לך יש את עמיחי, אבל אם תשימי לב, כולן חוץ ממך מאוכזבות עכשיו" היא אמרה בחיוך והסתכלה אחורנית. מי אמר שאני לא מאוכזבת? "צודקת. זה ממש לא מעניין אותי" אמרתי בחיוך עצבני והשתתקתי. אוף, למה הוא חייב להיות כל כך.. אסי.
אחרי הבית ספר, עמיחי הסיע אותי הביתה. "הכל בסדר חיים שלי?" הוא שאל וליטף את פניי. "ברור" אמרתי בחיוך. הראש שלי לא הפסיק לחשוב על השירן הזאת. "היום בערב יש מסיבה פרטית בבית של דויד, אולי זה ככה.. ירגיע אותך מכל המחשבות שרצות בראש היפה הזה" הוא אמר בחיוך. חייכתי והשפלתי מבט. "מה את אומרת?" הוא שאל והרים את ראשי. "מי יהיה שם?" שאלתי בעדינות. "אני ואת זה מה שחשוב, כל השאר על הזין שלי" הוא אמר. "חברים שלך יהיו שם?" שאלתי, מחכה לתשובה ספציפית. "כן" הוא ענה והסתכל עליי במבט מוזר. "החברים שלי יכולים להיות בני זונות לפעמים, אל תתייח.." "לא, זה לא זה. אני אבוא" אמרתי בחיוך. "אחלה" הוא אמר בחיוך ונישק אותי.
"ענבר, מישהו בשבילך!" סיגל צעקה מלמטה. "שנייה" אמרתי וירדתי למטה. דוד של אסי? מה הוא עושה כאן? "היי, אח שלי לא הגיע היום, והוא אמר שאת מביאה לו את החומר" הוא אמר. הנהנתי. הבנתי שמשהו לא בסדר. "כן, בוא" אמרתי ועליתי למעלה איתו. "מה קרה?" שאלתי. הוא סגר את הדלת והתיישב. "הבנתי מאסי שאת והוא לא ביחד" הוא אמר. הנהנתי, ואז משהו לא היה לי ברור. "אסי דיבר איתך עליי?" שאלתי. הוא הנהן בחצי חיוך. "מה.. מה הוא אמר?" שאלתי בעדינות. הוא חייך ושתק. "זה לא משנה כרגע" הוא אמר בשקט. "אסי חשוב לך?" הוא שאל. הנהנתי בלי היסוס. "יש משהו שאת יכולה לעשות כדי לעזור לו לצאת מהעסק" הוא אמר. "מה?" שאלתי. "להיכנס לעסק" הוא אמר. הסתכלתי עליו בתדהמה. לעסק של הרציחות, הגניבות והחטיפות? ממש ממש לא. "לא לא לא" אמרתי בלחץ. "תקשיבי עד הסוף" הוא אמר, בטון חסר סבלנות כמו של אסי. "אני לא נכנסת לשם" קבעתי. "כשאסי סיפר לי עלייך הוא אמר שאת לא מפחדת מדברים כאלה" הוא אמר. "כנראה שהוא לא מכיר אותי" אמרתי וקמתי. "תקשיב, אסי לא ירצה בעזרתי, וגם אם כן, החבר הכי טוב שלו זה החבר שלי, ולא נראה לי שהוא יאהב את זה.." "את היחידה שיכולה לעשות משהו, אותך הם לא מכירים. את כל החברים של אסי הם מכירים, ואת כל הבחורות שלו הם כבר זיינו. את לא היית פה.." "אני לא עושה את זה! נקודה." אמרתי. "אתה יכול ללכת בבקשה?" שאלתי. הוא קם והתקדם לדלת. "כשאסי דיבר איתי עלייך, היה לו משהו בעיניים שלא ראיתי מאז שאמא שלו ברחה ונטשה אותם" הוא אמר. "את חשובה לו. ואם זה עוזר, הוא כרוך אחרייך" הוא אמר ויצא מהדלת.