החבר שלי הוא חייזר פרק 11
פרק 11
הדלת נפתחה וקרעה את חוט המחשבה שלי הרמתי את מבטי וראיתי את האדם שנכנס, הוא היה רזה וגבוה כל כלך שאם היו משווים אותו למקל של מטאטא התוצאות היו זהות. מלבד בגדיו הלבנים המגוהצים להפליא יכולתי להבחין בשיער ועיני דבש ובמבט המפוחד שעל פניו. הוא הכניס לחדר שני מגשים וכשראה אותי, התנצל ומלמל משהון לחגבי זה שהוא ילך לבקש עוד מגש אוכל.
קמתי מהמזרון והתקרבתי לעברו הוא השפיל את מבטו מיידית והשתתק.
"הו, אל תדאג." אמרתי לו, חיוך שובב וערמומי על פני. "אנחנו נסתדר בעניין המגשים."
הוא הרים את מבטו, אחוז בלבול.
"את בטוחה?"הוא שאל במבט תמים "אני יכול להביא לך עד מגש..היום הם מגישים עוף עם.."
"כן כן.. "מלמלתי. "עוף.." ואז תפסתי בכתפיו ובעטתי בו, הוא צנח על הרצפה ופתח את פיו לצעוק. הנחתי את ידי על פיו ותפסתי בשיערו. הוא עיווה את פניו בכאב.
"שש.." לחשתי וקירבתי אותו אל חזי. "אל תצעק." הצמדתי את האוזניה שלי בו עד שכפות ידיי הלבינו.
מולי, אריק ומרלת'ה-אן החליפו מבטים.
"יופי." אמרה מרלת'ה-אן בציניות מוחלטת. "ומה את מתכוונת לעשות איתו?"
פתחתי את פי וסגרתי אותו.
"לא יודעת." אמרתי. "פשוט חשבתי שיהיה לנו יותר מגניב אם יהיה לנו בן ערובה."
"מגניב." חזרה אחרי מרלת'ה-אן, "מגניב? מה זה אמור להביע?"
אריק, אם חיוך מצחקק ומטופש על פניו, אמר:"אני לא ממש חושב שאכפת להם מילד המטבח."
הנער הנהן.
אני נחרתי בבוז ושיחררתי את אחיזתי בו.
הוא התנתק ממני וברח לקצה החדר.
"אז.." קראה מרלת'ה-אן "רעיונות?"
משכתי בכתפי והבטתי בנער.
אריק סקר אותי וחיך חיוך קטן ומטופש.
"מה?" קראתי לעברו "מה כל כך מצחיק?"
"את." אמר אריק. "אריך שאת מתנהגת. רגע אחד את…"
מרלת'ה-אן קטעה אותו. "תוכלו לתת מחמאות אחר כך. עכשיו אנחנו צריכים תוכנית."
סקרתי אותה, והיא. בתגובה נעצה בי מבט בחזרה.
"אני..יכ..יכול לעזור לכם..ל..ל..להכין..תוכנית." אמר הנער.
וכמו בסרטים המצויירים-כל הפנים פנו ישר לכיוון הנער.
נחירת צחוק יצאה ממרלת'ה-אן.
הרגשתי את פי נפער. מרלת'ה-אן צוחקת?! זה שילוב מעניין.
"אתה בן-אדם!" היא קראה ואז..דממה.
הרגשתי את פני מאדימות.
"אז….?" קראתי.
"אנחנו לא יכולים לבטוח בו."אמרה מרלת'ה-אן.
נעצתי בה מבט. "יש לך משהו נגד בני אדם?" שאלתי והצבעתי לעבר הנער. "הוא לא מזיק. והוא הולך להוציא אותנו מכאן."
מרלת'ה-אן פתחה את פיה כדי לדבר אך אז מישהו דפק על הדלת מבחוץ.
"היי נער!" קרא קול. "על מה אתה מדבר שם? תן להם ת'אוכל וצא עכשיו! זאת פקודה!" ואז בקול חלש יותר, הקוןל אמר:"אחח..בשביל מה אנחנו משלמים בשביל הפרחחים הללו?"
קול אחר, ילדותי יותר נחר מצחוק.
"כן." הוא אמר. "בשביל מה.."
"שתוק!" קרא הקול הראשון. הקול הגס יותר.
"טוב." קרא אריק בקול שקט יותר. "רעיוניות? מישהו?"
"לי…"מלמל הנער וכל העיניים פנו אלין באחת. "אם.. אם.. אם תיקחו אותי אתכם אני יוכל להוציא אתכם מפה..כי..כי..כי הם מתעללים בי."
שתיקה.
"אז.." קרא אריק. "מה התוכנית?"
תגובות (2)
הצצה לפרק האחרון!!!
*החללית הייתה קרובה, כל כך קרובה, אך לא הגענו אליה בזמן, הם עמדו שם. חסמו את המעבר. שלושה-חמישה אנשים (או שמא חייזרים?!) ברגע שהם ראו אותנו הם טענו נשקים-אקדחים כחולים וגדולים.*
*אריק קרס על הרצפה, אני ואייג' (תכירו אותו בהמשך..) רצנו לעברו. הפכתי את גופו וחיפשתי אחר מקור הדם. אריק הביט בי, עיניו מזגגות ופניו חיוורות.
הדם נבע מצלעו השמאלית, היא כנראה נשברה או משהו.
ולא הייתי צריכה להיות חכמולוגית או רופאה כדי לדעת שאריק מאבד דם במהירות..*
*גררנו את אריק לחללית בזמן שהחייזרים ירו עלינו, אייג' רץ ללוח המקשים ואני הנחתי את אריק על הרצפה, החללית התחילה להמריא, לנוכח ההמראה הבחילה עלתה בי. שוב. אך כל תשומת ליבי הייתה נתונה לאריק.
הוא החוויר ואחת מצלעותיו שתתה דם. למה זה היה חייב לקרות עכשיו? למה כשהיינו כל כך קרובים? למה? למה?*
כמה זמן שלא כתבת… אני כמעט ולא זוכרת מהסיפר..
מחכה לפרק הבא :)