חצאים- פרק 12

למחרת התחיל עוד שבוע רגיל. התעוררתי בבוקר בידיעה שאני הולך לראות את עומר בבית הספר. לא רציתי בזה. ידעתי שכולם שוב יבואו וידברו איתו, מה נשמע מה קורה, איך אתה ולאן נעלמת. אני לא רציתי להיות אחד מהאנשים שיהיו דבוקים אליו. אני שונא אותו, אני מתעב אותו, אני כועס על מה שהוא עשה לי. התעוררתי במיטה וזרקתי כרית על הארון מרוב הכעס. חשבתי רק על זה שהוא חזר לי לחיים, כעסתי עליו. ניסיתי לחשוב על עלמה וכמעט ולא הצלחתי- ההחזרה שלו לחיים שלי שינתה לי את כל השמחה.
ידעתי שאני מתחיל שבוע בלעדיה, ידעתי שזה לא כמו ילדה חדשה שאני יכול לראות במידה ואני רוצה, שזו לא ילדה שהצטרפה לכיתה וככה אני יכול לראתו אותה כל היום. רק חיכיתי לזמן שאני אולי אוכל לקפוץ אליה, אבל בכלל לא ידעתי אם יהיה לי הזמן. וחוץ מזה, העניין הזה שאני בכלל לא יכול להתקשר אליה, או אפילו לשלוח לה סמס קטן של בוקר טוב, הרגיז אותי והרתיח אותי. כנראה שהתעוררתי במצב רוח על הפנים.
" בוקר טוב " אמר ברק כשהתמקמתי בכיסא בבית הספר.
" בוקר טוב " אמרתי לו ונתתי לו חיבוק של אחים.
" מה קורה יא אח? " הוא שאל.
" בעיקר מתוסכל " אמרתי לו, " יש חדש? ".
" לא ממש, אבל אפשר לדבר? " הוא שאל.
" יש כמה דקות, שוט " אמרתי.
" מי העלמה הזו? " הוא שאל בהסתקרנות.
" חברה שלי, מקסימה נכון? " אמרתי כמו ילד מאוהב.
" שונה לגמרי מכל טיפוס שחשבתי שאי פעם תאהב " הוא אמר, " אבל היא מקסימה באמת- ואם אתה מאושר אז אני מאושר.. ".
" תודה " אמרתי לו, " אבל תקשיב שנייה. אתה זוכר את עומר? עומד שהיה כאן שנה שעברה ופתאום עזב? " שאלתי.
" מה איתו? הזבל הקטן הזה עשה לך רע.. אני זוכר את זה ".
" כן, ואתה היחיד שלא הושפעת ממנו. קיצר תקשיב, הוא חזר לשכונה, הוא חוזר היום לבית הספר. אני יכול לסמוך עלייך שתישאר איתי ובצד שלי כשכולם יתחילו לסגוד לו, נכון? ".
" למה אתה כל כך בטוח שזה יקרה? מאז שהוא עזב אתה נהיית זה שיש לו השפעה פה בשכבה ".
" אל תדבר שטויות אני לא בעל השפעה ולא כלום " אמרתי בעצבנות.
" מה אתה מתעצבן? זה באמת נכון.. אתה חושב שאני משקר? ".
" ממש לא. אני פשוט חושב שאתה רואה את זה בצורה לא נכונה ".
" רוצה לעשות ניסוי? אני שמעתי שהמורים רוצים להוציא אותנו לאיזה משהו. יש לי תחושה שכולם יהיו נגד. אם אתה תגיד שאתה בעד פתאום תהיה אהדה גדולה לזה וכולם ירצו לבוא.. מבין לאן אני חותר? ".
" מאיפה אתה שומע את כל השמועות האלה? " שאלתי אותו.
" עזוב זה לא חשוב.. נתערב? ".
" סבבה " אמרתי לו ואז הדלת נפתחה. שמעתי קולות וראיתי את עומר נכנס לכיתה. 'עכשיו הוא גם בכיתה שלי?! לעזאזל' אמרתי בלב והסתכלתי איך כולם ניגשים להגיד לו היי. ואז היא, אם זה לא מספיק בשביל 'בוקר טוב', החופרת של הטלפונים הגיעה. התפללתי בלב שהיא לא שמה לב לקיומי, אבל היה לי ברור שהתקוות שלי הן לשווא.
" היי יובל " היא אמרה בחיוך והתיישבה מולי. ברק העיף אליי מבט קטן ומרחם ואני עשיתי לו תנועה של " אני אסתדר אתה יכול ללכת ". הוא הבין אותה, אנחנו חברים טובים כדי שהוא יבין את הסימנים שאני שולח לו.
" בוקר טוב בר " אמרתי לה והיא התחילה לדבר.