מתי היא תשים לב.. פרק 24 חלק ב'

נקודת מבט תומר-
קמתי והופתעתי לגלות שהדר עדיין ישנה, היא כמעט ולא זזה הלילה, בדרך כלל היא זזה כל הלילה וקמה באמצע הלילה, אבל הפעם לא.
12 שעות היא ישנה, זה לא אמיתי…. קמתי ועשיתי את ארגוני הבוקר שלי.
"הדרי קומי" הערתי אותה, היא פקחה את עיניה הכחולות כקרח והביטה בי, היא עצמה את עיניה שוב וכיסתה את ראשה עם השמיכה.
"את ישנה 12 שעות זה לא נראה לך מוגזם?" שאלתי וליטפתי את ראשה, "לא" ענתה והמשיכה לשכב בעיניים עצומות, "קומי.. אני רוצה שנדבר" אמרתי והדר לא התייחסה. פעם ראשונה שהיא מתנהגת כך. "הדר!" כעסתי עליה, "לא בא לי" אמרה ואטמה את אוזניה עם הכרית. "מה כן בא לך?" שאלתי, פעם ראשונה שהיא מתנהגת ככה.. "מתפוצץ לי הראש והדבר האחרון שבא לי לעשות זה לקום" אמרה. הנחתי את ידי על מצחה מתחת לפוני השחור והנעים. המצח שלה היה חם אבל היא ישנה עד עכשיו אז זה לא נחשב. "קומי תתקלחי ואז נבדוק אם יש לך חום" אמרתי ונשקתי למצחה, "לא ולא" אמרה בחיוך קטן. הרמתי אותה על ידי והדר אמרה "לא..!" והרימה מיד את השמיכה על גופה החשוף, היא לבשה רק חזיה ותחתונים, ככה היא נרדמה. "ראיתי אותך ערומה" אמרתי והדר נהיתה אדומה והרימה חולצה שחורה שלי שהיתה על הריצפה ולבשה אותה.
היא קמה מהמיטה אל המקלחת ויצאה אחרי 5 דקות כששיערה השחור אסוף לקוקו מרושל והפוני מבולגן ומונח לצד כפוני בובה. "אני הולכת אל מאור, אני יבוא יותר מאוחר" אמרה וסידרה את חולצת המדים שלה. "בלי שטויות" אמרתי והדר חייכה ונישקה את שפתיי נשיקה קצרה ויצאה מהחדר. זרקתי את הקפה השחור לפח ויצאתי לחדר אוכל.
שלחתי אסמס למאור -'תבדוק שהדר אוכלת, בוקר טוב'-

נקודת מבט מאור-
קיבלתי את ההודעה של תומר והבנתי שהדר כנראה אמורה להיות אצלי בחדר.. שמעתי את הדר נכנסת בשקט לחדר, סגרתי את האיפון ועצמתי עיניים, שכבתי במיטה ככה הדר חשבה שאני ישן. היא התקרבה וברגע שהיא באה להבהיל אותי הבהלתי אותה. היא צרחה ולא הפסיקה לצחוק.
"איך היה אתמול?" שאלתי את הדר לאחר שהרגעה.
"היה בסדר.. גיליתי שאמא שלי אימצה ילדה קטנה, שבמקרה דומה לי.. אבל הכל בסדר" אמרה בחיוך קטן, הסתכלתי עליה ולא ידעתי מה להגיד. פי נפער.
"אני מצטער.." אמרתי וחיבקתי אותה, "זה לא חשוב, מה שחשוב זה שאני כאן" אמרה בחיוך.
"ומה שחשוב זה שיש לי שרירים וכוח בשביל להרים שמנה כמוך לחדר אוכל" אמרתי והדר צחקה ואמרה "נלך ברגל" והחזיקה בידי והלכנו לחדר אוכל, היא התיישבה ושתתה רק נס. "מה עם אוכל?" שאלתי והדר גלגלה את עיניה ואמרה "אני לא רעבה" ושתתה מהנס. "את כן" אמרתי והדר רק צחקה ואמרה "אני לא רעבה.." וחייכה חיוך קטן. "ולי לא אכפת" אמרתי ודחפתי לה לפה חתיכה של חביתה. היא חייכה והתחילה לאכול קצת וגם זה בקושי. "ישנת עוד פעם עם תומר?" שאלתי והדר צחקה והסמיקה מעט, "הדר הדר.. מה יהיה איתך" אמרתי ונשקתי לראשה. "עוד יומיים הולכים הביתה" אמרתי והדר הנהנה בראשה והסתכלה על אור שישב מולנו, "יש מסיבה של כל השכבה שלנו" אמרה הדר והבנתי שאור יהיה שם. "אז מסיבה של מכוערים מכוערות?" שאלתי והסתכלתי על אור והדר צחקה "הם שמעו שאני יהיה שם בגלל זה קראו למסיבה מכוערים מכוערות" אמרה בצחקוק קל. "כן הא" אמר אור וצחק. הדר הניחה את ראשה על כתפי ולא אכלה יותר, היא כמו אחותי הקטנה, אבל אפילו שהיא כמו אחותי הקטנה רואים שזה לא נעים לתומר כשהיא כל היום איתי, ומצד אחד לא נעים לי ממנו..
"לכי לחבר שלך, הוא מקנא טיפה" אמרתי והדר הסתכלה עליי במבט מוזר ואמרה "אנחנו לא נמצאים אחד ליד השני בבסיס ליד כולם" אמרה, ונזכרתי בסיפור הזה שהיא לא רוצה שיחשבו שיש לה פרוטקציות וגם בגלל שהוא המפקד שלה והיא החיילת שלו. "מתאים לי ים!" אמרה ולגמה מהכוס מים שלי. "לא רק לך דובה" אמרתי, אני מת על ים..
-'יש לה כדור בכיס של החולצה תגיד לה שלא תשכח לקחת'- רשם לי תומר, סימנתי לו עם הראש שלא ידאג. "נצא לבחוץ?" שאלה, "לא כ"כ מהר.. שבי ותוציאי את הכדור מהכיס של החולצה שאת צריכה לקחת" אמרתי והדר פתחה את פיה והסתכלה על תומר והוציאה את כדור מוזר מהכיס ובלעה אותו.
-'יש לה עוד כדור'- רשם תומר ועלה על פניי חיוך, הלוואי ויכולתי לדאוג לספיר ככה.. אני רחוק ממנה ואי אפשר..
"בוא נצא" אמרה, "יש לך עוד כדור" אמרתי והדר נזכרה ואמרה "אוי נכון" והוציאה מהכיס עוד כדור בלי שאף אחד ראה ובלעה, את הכדור הכרתי טוב.. גלולות נגד הריון.. ספיר הפסיקה באמצע ואמא שלה כעסה, גם אני טיפה.. אפילו שיש אמצעי מניעה אחרים.
התקשרתי אל ספיר לראות מה איתה, היא בחופש בבית לפני הבגרות האחרונה במתמטיקה.
"אני יוצא לעשן ובא" אמרתי להדר והיא הנהנה בראשה ודיברה עם אווה.
עשיתי שיחת וידיאו ובינתיים הדלקתי את הסיגריה וחיכיתי שספיר תענה..
"בובי" שמעתי את קולה החמוד שרק קם משינה, המצלמה שלה התחילה לפעול וראו אותה במיטנ מכוסה בשמיכת פוך פרחונית ושיערה מבולגן אבל עדיין היא אותה ספיר היפה, לקום לידה בבוקר זה דבר מדהים, אושר לא מובן..
"מאמי שלי הערתי אותך?" שאלתי ולקחתי שאיפה מהסיגריה, היא חייכה והסתירה את פרצופה עם הפוך מעט ומלמלה "אני מכוערת מאוד ועוד כשאני קמה אז בכלל" אמרה והעלתה בי חיוך.
"את תמיד יפה.." אמרתי והיא צחקה, "אני מתגעגעת אלייך, לא כיף שיש לי חבר בצבא" אמרה.
"הרגע שאני יהיה בבית אני אבוא אלייך" אמרתי ופרצופצה חייך חיוך מנחם , היא אמרה "אל תעשן.. זה לא טוב" וחייכה, "סיגריה של הבוקר, מתי הבגרות?" שאלתי וספיר צחקה ואמרה "ביום חמישי ב2". היא הביטה לצד ואחותה הקטנה נכנסה לחדר, אחותה בת 3, הן מאותו אמא, אבא של ספיר ברח עוד כשהיתה קטנה. "המעצבנת כאן" אמרה והרימה אותה למיטה שתראה אותי. "הנה מאור!" אמרה והצביעה על המסך, "פיצית את יכולה לתת לספיר נשיקה בשמי?" אמרתי וספיר צחקה ואמרה "אני רוצה רק את הנשיקה שלך, לא של הפיצית" וצחקה. "מאמי אני צריך ללכת, אני יתקשר כשאני יוכל, מבטיח.. בינתיים תלמדי חכמה שלי" אמרתי וספיר שלחה לי נשיקה באוויר וסיימנו לדבר.

נקודת מבט הדר-
עוד יומיים אווה עוזבת..אני ממש אתגעגע אליה..
היום אווה עוזבת.. עשינו לה מסיבה קטנה בבסיס והיתי ממש עצובה,
היא התקרבה אליי וחיבקה אותי ולחשה באוזני "חיים אני עוברת בסיס אני לא עוזבת לחו"ל, אנחנו ניפגש ונצא והכל יהיה בסדר את תראי" אמרה והעלתה לי חיוך על הפנים.
"צודקת.." אמרתי וחיבקתי אותה בחזרה, חזרנו לחדר והנה, עכשיו אנחנו יוצאות הביתה, רק שאני חוזרת ביום ראשון והיא לא…
יצאנו עם התיק הגדול על גבנו והחזקנו ידיים, "אז זהו? את לא תחזרי לכאן יותר?" אמרתי בעצב ואווה גם , "חשבתי שאני אסבול כאן, סבלתי אבל עדיין אני אתגעגע, ואתגעגע אל כל האנשים המדהימים כאן, במיוחד אלייך, שאני מתפלאת איך שרדת איתי בחדר" אמרה בצחקוק.
"כל מי שיכיר אותך יראה כמה מדהימה את! בהצלחה עם דניאל ותיזהרי לא לשמור על קשר" אמרתי והיא צחקה ואמרה "תשמרי על קשר גם את.. ובהצלחה עם תומר" אמרה. יצאנו מהבסיס וכל אחת הלכה לבית שלה. תומר חזר אתמול בערב לבית. אני חוזרת היום.
נכנסתי לדירה שלי ושל עומרי, היתי חייבת מקלחת.. עומרי לא היה בדירה וגם ענבר לא. נכנסתי להתקלח ויצאתי אחרי חצי שעה שביליתי במים החמימים והריחנים לבושה בפיג'מה קצרה חמודה של מיקי מאוס. ישבתי בסלון וראיתי טלוויזיה, שלחתי לתומר אסמס
-'עדין כועס עליי עם הקטע של הידידים?'- רשמתי, הוא כעס עליי טיפה שאני עם ידידה של כולם יותר ממה שאני אמורה להיות. אבל הם ידידים שלי..
-'לא כועס.. רק אומר'- רשם.
-'בא לך לבוא אליי?'- רשמתי
-'לקחתי את נועם לבית חולים.. אני חושב שאני לא אבוא'- רשם, מה?!
-'מה קרה לה?? רוצה אני אבוא?'- רשמתי
-'מה פתאום'- רשם.
-'אני באה'- רשמתי והלכתי לחדר והתלבשתי בג'ינס כחול וחולצת טריקו ארוכה בצבע שחור עם ציור של נמר ונעלי רוקי עקב גבוהות בצבע שחור.
-'את לא!'- כתב.
-'אני הבת זוג שלך ואני כן!'- רשמתי
יצאתי מהבית ונכנסתי למכונית, נסעתי לביה"ח וולפסון, הבית חולים היחידי שקרוב אליו.
-'איפה אתה?'- רשמתי
-'קומה 2'- רשם
עליתי מהר במדרגות כי עד שהמעלית הגיעה זה הרבה זמן, רציתי על עקבים! אני רגילה לזה, אבל כל מי שהסתכל חשב שאני נמצאת בסכנת חיים.
ראיתי את תומר יושב בכיסא וממתין, ונועם לא לידו.
"חיים שלי" אמרתי ונישקתי את שפתיו נשיקה קצרה והתיישבתי לידו.
"אמרתי לך.. את סתם תתיבשי כאן" אמר, "לא אכפת לי.." אמרתי ותומר חייך והניח את ידו על הירך שלי. "מה יש לה?" שאלתי ותומר אמר "כואב לה מאוד הבטן", "היא במחזור?" שאלתי ותומר הנהן בראשו, איזה מביך זה כי זאת אחותו הקטנה.. "זה בסדר, גם לי היה ככה תמיד, היתי באה בשביל לקבל זריקות הרגעה" אמרתי ותומר צחק וחיכה שנועם תצא מהחדר של הרופא. "רוצה אני אכנס לשם?" שאלתי כי הוא בטח לא נכנס כי הוא בן וזאת אחותו.. "לא צריך.." אמר ובדיוק הרופא יצא ואמר "אנחנו חושבים שזה חיידק, אנחנו נעשה לה אולטרסאונד בשביל לבדוק.. רק תחתום על המסמכים ואתם יכולים להיכנס" אמר ונכנס לחדר. "מה אולטרסאונד?" שאל תומר בבהלה, "זה בסדר, רק בודקים לה את הבטן, תחתום על המסמכים, אני בינתיים אהיה איתה בפנים" אמרתי ונכנסתי לחדר שנועם היתה בו. היא ישבה על המיטת טיפולים והרופא הסביר לה על הבדיקה, נכנסתי בשקט וחיבקתי אותה, התיישבתי לידה בכיסא ליד והקשבתי, מלא פעמים היתי כאן, אני מכירה את הבדיקה בע"פ, סתם חרטא של בדיקה..
"תשתכבי בבקשה" ביקש הרופא וסימנתי לנועם שהכל בסדר. היא שכבה במיטה והרימה את החולצה והרופא שם לה ג'ל על הבטן העביר בו את המכשיר וראה את הבטן שלה במסך. החזקתי לה את היד ותומר נכנס לחדר והתיישב בכיסא, הרופא רשמה כל מיני דברים ואני ונועם צחקנו מידי פעם. "הנה התינוק שלך נועם, את חודש ראשון" אמרתי ותומר צבט את זרועי ואמר "שום תינוק ושום חודש" אמר ונועם צחקה והובכה. עזרתי לנועם לנגב את הבטן ויצאנו מהחדר של האחות, בסוף הסתבר שיש לנועם חידק, היא תיקח כדור וזה יעבור.
"לאן נלך?" שאלה נועם, "את מרגישה טוב פתאום?" שאל תומר בחיוך. "הרבה יותר טוב.. אז אני מחליטה.. נלך לאכול סושי!" אמרה ותומר צחק ונסענו לאכול סושי, אני במכונית שלי והוא בשלו.צילמתי הרבה.
"את ישנה אצלי?",שאל תומר, "לא יודעת" אמרתי והתעסקתי בסושי.

נקודת מבט מאור-
הגעתי לרחובות בשעה 2 וחצי, ספיר כבר הלכה לבגרות. החלטתי ללכת אליה ולהפתיע אותה, הורדתי את הדברים בבית ונכנסתי להתקלח אכלתי ויצאתי לבית של ספיר. לבשתי מכנס ברמודה בצבע קאמל וחולצת פולו שחורה ונעלים שחורות מפול אנד בר. החנתי את המכונית טיפה רחוק מהבית של ספיר בשביל שלא תראה את המכונית. דפקתי בדלת ונכנסתי לבית, היה ריח של הבישולים של אמא שלה, אחותה הקטנה של ספיר רצה אלי, "הדסי" אמרתי והרמתי אותה על ידיי, נכנסתי למטבח כשהדס על ידיי מדברת ואומרת "מאורי כאן, אבל ספיר הלכה" יש לה קול מתוק! "מאורי מה נשמע" אמרה אמא שלה וחיבקה אותי, התכופפתי אל עברה כי היא נמוכה ממני, "הכל בסדר, באתי להפתיע את ספיר אבל היא כנראה לא תחזור בזמן הקרוב" אמרתי ובילגנתי את שיערה של הדס. "אתה עייף? מקסימום תנוח בחדר שלה וכשהיא תבוא היא כבר תעיר אותך" אמרה. "לא.. אני אשאר איתל ועם הדס" אמרתי בחיוך. אני מרגיש כאן כמו בבית וגם ככה ספיר אצלי. "טלוויזיה" אמרה הדס ולקחתי אותה לסלון, שכבתי בספה והנחתי את הדס לידי, שכבנו אחד ליד השני והבטנו בערוץ המשעמם..
נרדמתי לאחר שראיתי שהדס נרדמה, היתי כ"כ עייף..

נקודת מבט ציפי- אמא של ספיר
סיימתי לבשל והבטתי לצד וראיתי את מאור שוכב בספה על הצד שלידו שוכבת על הגב הדס , שניהם רדומים. צילמתי באיפון החדש שקנו לי וצחקתי טיפה. מאור שרירי וענקי והדס ציפלונה שרק הלחיים שלה מלאות. עברה שעה והאיפון של מאור צלצל, היה כתוב 'אהובתי היחידה♥' ברור שזאת ספיר. הוא לא ענה כי הוא ישן, כיסיתי את מאור ואת הדס העברתי לחדר שלה, וישבתי בפינת אוכל. ספיר נכנסה לבית עצבנית ועייפה לבית והתיישבה לידי, "מה את עצבנית" אמרתי בצחקוק קל. "הבגרות היתה קשה ומאור לא עונה לי!" אמרה ויכולתי שלא לצחוק. "מה את צוחקת?" אמרה בעצב, סימנתי לה להסתכל אחורה, היא הסתכלה וראתה את מאור ישן על הספה ואמרה "הוא היה כאן כל הזמן הזה ולא אמרת?" אמרה וקפצה על הספה על מאור, מאור התעורר ונשכב על הגב ומשך את ספיר לחיבוק, היא נשכבה לידו וחיבקה אותו. הוא התיישב והושיב את ספיר עליו כשרגליה של ספיר כרוכות סביב מותניו. הם התנשקו ומאור עצר את הנשיקה ואמר "איך היתה הבגרות?" וספיר חייכה ואמרה "קשה מאוד" ועשתה פרצוף עצוב. "את בטוח תקבלי ציון טוב כי את למדת ואני מאמין בך.. אני אוהב אותך" אמר.
אני שמחה בשבילה שהם ביחד, היא מאושרת שזה הכי חשוב.

נקודת מבט ספיר-
הוא הרים אותי על ידיו כשרגליי היו כרוכות סביב מותניו ועלינו לקומה ה2 לחדר שלי. הוא נכנס לחדר שלי וסגר את הדלת עם רגלו השרירית. הוא הגיע למיטה ונשכב על המיטה, שגופי נשכב על המיטה וגופו מעליי, "מרתון סרטים" אמרתי ודחפתי אותו מעליי, "מהיר ועצבני" אמר, התחלנו לראות, הגענו לרביעי והשעה היתה כבר 8 בערב, שכבנו מחובקים, מאור שכב על הגב וידו הונחב על כתפי, שכבתי על הצד ונתמכתי בגופו של מאור והנחתי את ראשי על החזה שלו והמשכנו לראות.

נקודת מבט כללית-
-השעה 22:13-
בבית של דניאל שכבו בספה אווה ודניאל מחובקים, שניהם ישנים בצורת כפיות. מאושרים שלווים ושקטים..

בבית של ספיר היה שקט, ספיר ומאור ישבנו ביחד מחובקים, ספיר הניחה את ראשה על החזה של מאור וידו של מאור מחבקת אותה.

בבית של תומר, ישבנו במיטה בצורת כפיות תומר והדר, אבל אליהם הצטרפה נועם. בגלל שהיא חולה תומר העדיף שתישן איתם, נועם שכבה על הצד ולידה שכבה הדר וליד הדר ישן תומר, תומר והדר ישנים מחובקים בכפיות ורק נועם מחובקת עם הכרית, אבל ידה של הדר מונחת על מותנה של נועם. שלושתם מכוסים בשמיכת הפוך של תומר.