חצאים- פרק 11

הסתכלתי לו בעיניים וחזרתי על עקבותיי. שמעתי אותו סוגר את הדלת ורץ אליי. הוא צעק לי ואני לא הסתובבתי.
"תעצור ותקשיב רגע " הוא צעק.
" מה להקשיב? " אמרתי לו והתקרבתי אליו ברצון להעיף לו אגרוף, " בשביל מה להקשיב לבנאדם הכי מגעיל שאי פעם הכרתי בחיים? ".
" אחי זה לא.. ".
" שלא תעז לקרוא לי אחי. מי אתה חושב שאתה עומר?! ".
" נו תקשיב לי רגע ".
" להקשיב למה? לבנאדם שבגד בכל דבר שאי פעם סמכתי בו עליו? לבנאדם שנעלם וטוב שנעלם. עד שכבר הצלחתי להוציא אותך מהמוח שלי.. בשביל מה חזרת?! ".
" אתה מוכן להקשיב לי לכמה דקות? מצידי תרביץ לי אחרי זה רק תן לי חמש דקות של הסברים, מגיע לי לפחות את זה.. ".
" לא מגיע לך כלום אחרי מה שעשית ".
" אני מבין אותך.. " הוא נאנח, " אבל תקשיב לי רגע. אני יודע שאני יצאתי הבנאדם הכי נורא שאי פעם הכרת, שבגדתי בכ להערכים של חברים, שהתחלתי ללכלך עלייך אחר כך ואתה היית צריך לעשות איזה תיקון ענק אחרי הכל אבל אני מבקש ממך לשקול את ההתנצלות שלי ".
" לא שמעתי אפילו התנצלות אחת מתחילת השיחה " התגריתי בו.
" אני מצטער יובל, אני מצטער באמת ".
" מילא הצקת לי, אני יכול להבין את הרצון להציק לי. מילא התחלת עם כל בחורה שאני רציתי זה עוד ניחא, אפשר לסלוח. מילא התחלת להשפיל אותי ולקחת לי את החברים הכי טובים או שהחלטת להרוס לי את החיים, אני יכול לנסות לסלוח על זה. אבל יש דבר אחד, אחד עומר שאני לא יכול לקבל, וזה שאתה פגעת באחותי. זה שהיא, עם הקסם הנורא שלך החליטה להתאהב בך ואתה שברת אותה וריסקת אותה אחרי פאקינג שלושה חודשים שהייתם ביחד! היא אחותי הגדולה, היא כמו אמא שלי, היא חשובה לי ברמה כזו. ואתה ניצלת אותה בשביל להגיד 'וואו אני יוצא עם מישהי יפה מקסימה שגדולה ממני ומעריכה אותי כשאתם יוצאים עם תינוקות'. ואתה שברת פה את הקוד הגברי, שמצידי הוא חוק מטופש אבל אחרים ישימו לב אליו. ולא אכפת לי שהיא הייתה שמחה בתקופה הזו, אתה פגעת בה, אתה לא התייחסת אליה. אתה יודע כמה קשה עבדתי כדי שהיא תחזור לחייך?! היא באמת אהבה אותך כשהיא גילתה שבגדת בה. ועוד איך?!?! ".
" אני.. אין יום שאני לא מתחרט על מה שעשית לה ".
" אל תשחק איתי משחקים " אמרתי, " פשוט תפסיק עם ההתנהגות הזו. למה בכלל חזרת? ".
" אני חוזר לבית הספר.. ".
" אה יופי! אז אני גם אצטרך לראות את הפרצוף שלך בבית הספר כל הזמן.. אין אין החיים שלי ממש תותים " אמרתי והלכתי לכיוון המכונית.
" לאן אתה הולך יובל? ההורים שלך בפנים ".
" תמסור להם ד"ש ממני " אמרתי לו. הוא הלך לקראתי. " אל תכעס עליי.. " הוא ביקש ברחמים, " אני הייתי ילד מטומטם אז ".
" אני לא יכול לסמוך עלייך יותר, אתה לא מבין את זה? ".
" אחותך כבר סלחה לי " הוא נאנח, " חשבתי שגם אתה יכול ".
" אני לא היא " אמרתי והסתכלתי עליו. ראיתי את העצב בעיניים שלו וכאב לי, אבל אני לא יכולתי לסלוח, זה כאב חזק יותר משאפשר לסלוח עליו בקלות. אני באמת רוצה לראות שהוא ישתנה. אני לא יכול להיות פה עלמה, אני די בטוח שהיא יכולה לסלוח בשנייה, אני על דבר כזה לא יכול. " נתראה מחר " אמרתי לו, " תראה לי שהשתנית ".
" אני אעשה את זה " הוא אמר נחוש, " כדי להראות לך שהשתניתי ".
" ואגב, בכלל, לאן נעלמת? " שאלתי בהתעניינות קטנה.
" פנימייה " הוא אמר לי, " עזוב זה סיפור ארוך לזמן אחר ".
" אם בכלל עוד נדבר " אמרתי לו.
" אנחנו כן " הוא אמר.
" ביי עומר " אמרתי והלכתי לכיוון דלת הנהג.
" סליחה " הוא לחש. אני נכנסתי אל המכונית ונסעתי הביתה.