מצאתי את האהבה שלי (one direction) – פרק 6

איך, אבל זה אשמתי, אני הייתי איתה בזמן שזה קרה, וזה אשמתי… "איך זה קרה?" אמה של רוני עצרה את מחשבותיי "ישבנו ודיברנו, ופתאום היא התעלפה" אמרתי "טוב…" היא אמרה, ראיתי את החשש בעיניה "הארי בוא דקה" עלמה אמרה לי, זה היה לי מוזר, חשבתי שהיא ישר תקפוץ עלי בחיבוק, אבל זה לא מה שקרה, היא לא התרגשה מאיתנו, בכלל, כאילו אנחנו סתם עוד אנשים, לפעמים אני רוצה להיות כזה, סתם עוד בן אדם, קמתי מהכיסא של בית החולים תוך כדי שאני אומר לעלמה "טוב" הלכנו הצידה והתיישבנו על כיסאות רחוקים. "אפשר לישון על מה דיברתם?" עלמה התחילה "מי?" עניתי לא מבין "אתה ורוני, אפשר לשאול על מה דיברתם?" היא ענתה ברור אבל למה?" עניתי "רוני תסביר לך.." היא ענתה, מה רוני תסביר לי? "אמ.. בהתחלה סתם דיברנו ואז אני אמרתי לה שהיא מוצאת חן בעיניי ואז היא התעלפה.." עניתי לה "אתה אוהב אותה? היא שאלה, מזה חקירה פה?! "כן.. היא מושלמת.." עניתי בבירור מוחלט, היא קמה והתחילה ללכת "לכל אחד יש שריטה, אף אחד לא מושלם.." היא אמרה והלכה, לא עניתי לה, חשבתי על מה שהיא אמרה, המשפט התהדהד לי במוח ולא הפסיק 'לכל אחד יש שריטה, אף אחד לא מושלם' עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם, ללא הפסקה, אז אם זה ככה.. מה השריטה שלי? מה השריטה של נייל או לואי או ליאם או זאיין? מה השריטה שלנו? אחרי חשיבה ארוכה חזרתי לבנים, התיישבתי ליד ליאם והוא שאל אותי: " סיפרת לרוני?" "כן, ומיד אחרי זה היא התעלפה לי בידיים" אמרתי, ורק המחשבה הזאת כאבה לי, כאב לי לדעת שהיא בחדר עכשיו, שמצבה לא טוב, שאני הייתי איתה בזמן שזה קרה, שזה אשמתי… "אתה חושב שהיא התעלפה בגלל מה שאמרת לה?" הוא שאל אותי מוציא אותי ממחשבותיי, "יכול להיות.. עלמה אומרת שלכל אחד יש שריטה…" אמרתי ואז האחות יצאה מחדרה של רוני "עשינו לה בדיקות, חסר לה סוכרים בגופה, אז ההורים – תתנו לה מתוק, אסור לה לעשות פעילות מאומצת מדי, הגוף שלה עדיין חלש" הרופאה אמרה. מיד קמתי ונכנסתי לחדר של בית החולים שבוא רוני הייתה, ראיתי אותה, שוכבת, יכול להיות שישנה, או שהיא סתם עצמה עיניים, התקרבתי אליה, התיישבתי לידה ונתתי לה נשיקה על הלחי "רוני…" לחשתי לה