הפכים- פרק 14-

נכנסתי למכונית שלי, ולא הפסקתי לבכות. לא חשבתי שאסי יעשה לי משהו כזה, ובטח שלא יכאיב לי. נסעתי, עם עיניים מטושטשות בדמעות, לבן אדם שיחבק אותי ולא ישאל יותר מדי שאלות. עמיחי. דפקתי בדלת, והוא נעמד מולי. "מה קרה יפה שלי?" הוא שאל. "אני צריכה חיבוק" אמרתי בשקט. הוא חיבק אותי חזק, ונתן לי נשיקה על המצח, שרק גרמה לי לבכות יותר. "מישהו עשה לך משהו?" הוא הרים את פניי. "לא.." "את יכולה להגיד לי, אני לא אעשה לו כלום" הוא אמר. חייכתי ונישקתי אותו. עליו אני צריכה לסמוך שלא יכאיב לי בצורה שאסי הכאיב לי. הוא אוהב אותי, אסי לא.
בבוקר למחרת, בשיעור השני, אסי נכנס. הסתכלתי עליו בפחד. "סליחה על האיחור דליה" הוא אמר. "אסי, זה דל.. אוקיי" היא אמרה בחיוך גאה. הוא התיישב מאחוריי, עמיחי לא היה בשיעור. "תקשיבי לי.." "אין לי בשביל מה להקשיב לך" קטעתי אותו. דנה הסתכלה עלינו. "אני לא שלטתי בעצמי.." "סבבה, לא אכפת לי" אמרתי. "אני באמת מצטער" "זה בסדר, אני בסדר.. עמיחי ניחם אותי טוב טוב" אמרתי בהתגרות, בלי להסתכל עליו אפילו, כי אני יודעת שבאיזשהו מקום, זה יעצבן אותו. "ססאמאמק" הוא מלמל ויצא מהכיתה. "מה זה היה?!" דנה שאלה בחיוך. שתקתי. "לך ולאסי יש.." "אין כלום" קטעתי אותה. "אז מה זה היה?" היא שאלה שוב. "הוא מפגר, זה מה שקרה" אמרתי והסתכלתי אל הלוח. "תעזבי, זה לא מעניין" אמרתי. היא חייכה. "ברור ברור" היא אמרה.
בצהריים, הלכתי לבית של עמיחי. אבא שלו פתח לי את הדלת ואמר לי שהוא בחדר שלו. עליתי למעלה, ופתחתי את הדלת. "היי.." אמרתי בחיוך, ונעצרתי כשראיתי שאסי גם שם. הם הסתכלו עליי. "היי" עמיחי אמר לי בחיוך וקם לנשק אותי. "היי" אסי אמר בשקט. התנתקתי מעמיחי. "אני מפריעה?" שאלתי את עמיחי. "לא" הם אמרו ביחד. "אני אלך להביא לך משהו לשתות" עמיחי אמר בחיוך והלך. ניסיתי להתעלם מהמבט של אסי, והתיישבתי בכיסא שלידו. "מה את עושה כאן?" הוא שאל. "באה לבקר את חבר שלי" אמרתי. הוא נאנח. "אני באמת מצטער, חדשה" הוא אמר. לא הסתכלתי לכיוונו. היד חזרה לכאוב. ליטפתי אותה בעדינות. הוא הסתכל עליי. "תורידי את הז'קט" הוא אמר. שתקתי. "תורידי את הז'קט" הוא אמר שוב. הסתכלתי עליו, נאנחתי והורדתי את הז'קט. הוא החזיק בידי והסתכל עליה. "אני עשיתי לך את זה?" הוא הרים את מבטו אליי והצביע על סימן כחול. הנהנתי. "אני מצטער, אני לא שלטתי בעצמי.." "אני יודעת, אמרת את זה כבר" קטעתי אותו. "אני לא יודע מה עבר עליי, כנראה קינאתי.." "במה יש לך לקנא?" שאלתי. "במה?" הוא שאל בחוסר אונים. "בזה שאת שלו, ולא שלי" הוא אמר. הסתכלתי עליו. "אתה יודע מה אני יודעת?" שאלתי אותו. הוא שתק. "שכשאתה הכאבת לי, עמיחי היה שם בשביל לתמוך בי" אמרתי באכזבה. "זאת הייתה טעות, ומטעויות לומדים. למדתי שעמיחי חשוב לי, והוא דואג לי, ואני יכולה לסמוך עליו במאתיים אחוז שהוא לא ירים עליי יד" אמרתי. "את באמת חושבת שזאת טעות?" הוא שאל. "קחי חיים שלי" עמיחי נכנס בחיוך והושיט לי כוס עם מיץ תפוזים. "מה קרה לך ביד?" הוא שאל והחזיק בידי. אסי שיחרר את אחיזתו. "אני.." "בגלל זה בכית אתמול? מישהו עשה לך את זה?" הוא שאל. הסתכלתי על אסי. "לא.. אתה יודע איך אני מגושמת. נפלתי היום בבוקר וקיבלתי מכה מהשולחן" אמרתי בחצי חיוך. "אני צריך להיות לידך כל הזמן אה?" הוא שאל בחיוך והתיישב לידי. "כנראה" אמרתי בחיוך. הוא נישק אותי. "טוב, אני אלך" אסי אמר וקם. "ביי אלמקייס" עמיחי אמר. "ביי" אסי אמר והסתכל עליי. "ביי" אמרתי בשקט, והוא הלך.