† העיר האפלה – פרק 1 †

הוא רצח אותי , ללא רחמים.
לא הרגשתי כלום , רק ידעתי , שמישהו יציל אותי….
~מנקודת המבט הרגילה~\
"אימאלה!" קמתי בבהלה בעודי לוגמת מכוס המים שנשארה מהלילה.
שלום , שמי מריה יסמין קרן , או בקיצר , קרן.
יש לי שיער חום , עיינים חומות וכמו שאומרים לי…. אני די יפה.
"קרן , מה קרה?!" אימי צעקה בלחץ.
"שום דבר , התעוררתי מסיוט" אמרתי וניגבתי את הזיעה מפני.
"נו , יופי , עוד סיוט" אמרה אימי באדישות.
התעוררתי והתלבשתי , הלכנו לקופת החולים לבדיקות , כי אני לא מרגישה ממש טוב בזמן האחרון.
"קרן , תתני לי לבדוק עם עלה לך החום"
"~שיעול שיעול הקאה~ בסדר"
שמתי טייץ שחור , חולצה כחולה ואספתי שיער בקוקו.
"נו , קרן!" אימא שלי צעקה מהמכונית האדומה המבריקה.
"בסדר בסדר. אני מחפשת את השרשרת שלי"
את השרשרת קיבלתי מסבתא. שרשרת אדומה ומבריקה עם צלב אדום קטן ושני דובדבנים לידו.
האמנתי שהיא מביאה מזל טוב.
"מצאתי אותה!" אמרתי ורצתי למטה ונכנסתי למכונית.
הגענו לבית החולים. הבניין היה גבוהה עם הרבה חלונות ווילונים לבנים.
נכנסנו.
"מטופל מספר 9 בבקשה , להיכנס לחדר 4" נשמע קול מן הרמקול.
"קרן , בואי ניכנס" אמרה אימא ולקחה את ידי.
נכנסנו לחדר , וקיבל את פניינו איש בחלוק לבן.
"דוקטור דרעי" אמר והציג את עצמו.
"רוז" אמרה אימי והציגה עצמה.
"מריה יסמין קרן , או בקיצר קרן" אמרתי בחיוך מבויש.
~לאחר כמה בדיקות~
"הבת שלך חולה בדלקת קלה , זה יעבור מעצמו" אמר וחייך אלינו.
"אוקיי" אמרתי ויצאתי מהמרפאה.