משוגעת – פרק 15

-נקודת מבט בראד-

ליטפתי את שיערה הארוך והבלונדיני , ליבי נשבר עם כול מבט שהיא העיפה לעברי .
היא זכרה אותי , היא ידעה מי אני , היא אמרה לי שהיא ידעה שאני בא כול הזמן ומדבר איתה , אולי הסטיגמה שאנשים בקומה שומעים אנשים שמדברים איתם היא אמיתית .
אמא שלה הגיע לבית החולים ולא הפסיקה לחבק לנשק אותה , להגיד לה כמה שהיא אוהבת אותה ושמחה שהיא התעוררה , אבל המבטים שאימה שלחה לעברי הבנתי שהיא לא מרוצה מזה שאני פה .
אין לה אבא , אלה רק אימא שלה והיא למיטב ידעתי .
לא חזרתי לבית מהצהריים , והפלאפון שלי מכובה וברכב שלי , אני לא יכול לדבר עם אף אחד עכשיו .
אימה הלכה לדבר עם הרופא ולחתום על המון מסמכים שמאשרים את שיחררה הביתה אחרי שכול היום עברה בדיקות, הרופאים הגיעו למסקנה שזה נס שהיא התעוררה .
״בראד״ שמעתי את קולה הדק קורא בשמי ומעיר אותי מכול המחשבות ששקעתי בהן , ״מה מותק?״ שאלתי אותה , אני מרגיש כמו אח גדול בשבילה עכשיו .
״למה אתה לא הולך לבית ?״ שאלה אותי את אותה השאלה שהתרוצצה גם כן מקודם במוחי .
״אני רוצה להישאר איתך״ אמרתי לה ונשקתי לראשה , היא חייכה כמו ילדה קטנה חיוך יפה החושף טור שיניים לבנות וישרות .
״אני בסדר , אתה יכול ללכת״ אמרה לי , אני לא עזוב אותה , לא עכשיו .
״אני מעדיף להישאר״ אמרתי לה לאחר רגע , ״ומדוע זאת?״ שאלה בשקט עיינה התנתקו ממני ועברו לבהות במבט קר ואטום במוניטור הבודק את קצב פעימות הלב שלה .
״לא יודע״ עניתי לבסוף , באמת לא דעתי מדוע אני רוצה להישאר איתה , אולי בגלל שאני מרגיש אשם .
״אני מרגיש אשם״ אמרתי לה לאחר רגע שחשבתי על שאלתה , היא התחילה לצחוק צחוק עדין וצלול .
״אתה לא אשם בראד , סאם אשם״ ענתה לי וגמגמה את סוף המשפט .
״יש משהו שאני רוצה שתדעי״ אמרתי לה על פנייה הופיע מבט מבולבל והיא הביטה לעברי עיינה הכחולות ננעצות בעייני .
היא באה להגיד משהו אבל באותו הרגע אימה נכנסה אל החדר עם צרור של דפים בידה, כנראה המסמכים שמאשרים את שיחרורה .
״אני יעזור גברת ריד״ אמרתי לה ועזרתי לליסה לקום מהמיטה והנחתי אותה על כיסא הגלגלים שהרופא הביא לאחר שניתקתי אותה מהמכשירים .
גופה עדיין רדום ועייף , אחרי הכול היא הייתה בקומה בשנה האחרונה , השנה הכי קשה בחיים שלי למרות שלא הראתי את זה כלפי חוץ.
גררתי את כסא הגלגלים אחרי אמא שלה אל עבר המעליות , אימה לחצה על הכפתור המזמין את המעלית פחות משנייה ודלתות הפלדה החליקו הצידה ונפתחו , דחפתי את כסא הגלגלים אל המעלית ונכנסתי אחריה , פנלופי אימה של ליסה נכנסה אחרינו ולחצה על הכפתור המוביל לחניון התת קרקעי .
״אימא אני יכולה לנסוע עם בראד ?״ שאלה את אימה והביטה בה בעניים גדולות וכחולות , היא ידעה שאין סיכוי שאימה תסרב לה אז היא השתמשה בקלף ׳הילדה המסכנה שהייתה בקומה שנה׳ כדי לקבל את מבוקשה .
״אוקיי מתוקה״ ענתה פנלופי לאחר רגע.
המעלית נעצרה והדלתות שוב החליקו הצידה ונפתחו , לפנינו נגלה החניון האפור , וראיתי את רכבי הכסוף המבריק בפינה .
פנלופי פנתה אל הרכב שלה , ואני דחפתי את כסא הגלגלים אל הרכב שלי, עצרתי ליד דלת מושב הנוסע ליד הנהג, פתחתי את הדלת והרמתי את ליסה על ידי והושבתי אותה בעדינות במושב , את כיסא הגלגלים קיפלתי והכנסתי לתוך התא מטען וסגרתי .
נכנסתי למושב הנהג והתחלתי בנסיעה לכיוון הבית של ליסה , רק ככמה רחובות מפה , בערך רבע שעה נסיעה פחות או יותר .
״היית באמצע להגיד משהו״ קולה של ליסה שבר את השתיקה לאחר כמה דקות .
״כן , אמ..״ התחלתי לומר וגיחכתי בגרוני, עייני לא יורדות מהכביש השחור.
״רציתי להגיד לך שסאם לא אשם , הוא היה בשפעת סמים ועכשיו הוא אחרי גמילה אז הוא נקי, אבל לא הוא אשם פה״ אמרתי מגמגם לאחר רגע , תהיתי מה תיהיה התגובה שלה .
״אני לא מחפשת אשמים בראד , מה שקרה , קרה , אין לי את היכולת להשיב את הנעשה , אל תחשוב שסלחתי , להפך אני שבורה מזה נפשית ופיזית , אבל אני לא מחפשת אשמים, השלמתי עם מה שקרה לי״ אמרה לי , ישירה כול כך , כנה כול כך שזה גרם ללבי להתכווץ בתוך בית החזה שלי.
״אני אשם ליסה , אני יודע שאני אשם בכך , הרי אני זה שלחץ על המצית והדלקתי את האש״ אמרתי לה , פלשבאקים עולים בזכרוני .

••
״ממה אתה מפחד בראד , זה לא נושך״ שמעתי את קולו של סאם באוזניי , לוחץ עלי , לוחץ עלי לעשות את הטעות הזאת.
אבל הקשבתי לו , נתתי לו להוליך אותי שולל , לגרום לי לעשות את השטות הזאת, שאם היו מגלים עליה ההורים שלי היו זורקים אותי מהבית , בלי ספק .
הדלקתי את המצית שהצית את כול מעגל הדלק המקיף את המחסן שבו ליסה הייתה , ׳ זאת רק מתיחה׳ הרצתי את המשפט במוחי כמה פעמים , אני בטוח שאין בזה שום דבר מסוכן , יש לנו מטף ונכבה את האש במהירות .
אבל המחשבות האלה נעלמו במהירות שפיצוץ חזק נשמע וכול המחסן עלה באש, האש שהדלקתי פגעה בבלוני הגז.
׳לעזאזל , ליסה!׳
••

״אתה לא אשם בראד״ קולה של ליסה ניער אותי מהפלשבאק .
״אז תגידי לי מה אני לעזאזל!״ צעקתי ועצרתי את הרכב בצדדי הכביש .
ליסה קצת נבהלה מהנימה שלי , מיהרתי לרכך את מבטי .
״מצטער״ אמרתי וליטפתי את הלחי שלה.
״אני לא מחפשת אשמים בראד , מתי תבין !״ אמרה פגועה וסילקה את ידי הנוגעת בה .
״אגרפתי את ידי לאגרוף ונתתי מכה עמומה אל משענת הראש שמאחורי ראשה.
״איך אני יכול לפצות אותך , בבקשה ,אני יודע שזה לא יכסה את השנה שהחסרתי לך מהחיים , אבל לפחות לנסות״ אמרתי כולי כמו שבר כלי .
שקט השתרר ברכב, רק המנוע הדולק הפר את השלווה המוחלטת .
״תנשק אותי״ אמרה לאחר רגע שענייה הכחולות עצומות , התקרבתי אליה עד ששפתיי נצמדו לשלה , לא הרגשתי כלום בנשיקה הזאת חוץ ממועקה מוזרה שלחצה על החזה שלי .
שפתייה נעו בתגובה וידייה נכרכו בקושי סביב צווארי .
התקדמתי אליה יותר , מנשק אותה בחזרה , מנסה איכשהו לפצות אותה בלי לדעת מה אני עושה .
התנתקתי ממנה לאט , עדיין קרוב לפנייה,״אני מצטערת ליסה״ אמרתי לה ונשקתי לראשה .
היא חייכה אבל שתקה לא הוסיפה דבר בנושא , לחצתי על הגז ועליתי חזרה על הכביש נוסע אל ביתה .