כי אני רק עוד בת אדם – קטע.

אני רוצה להיות מיוחדת.
כשאני כותבת, למה אני שואפת? אני יודעת שיש מליוני אלפים שיותר טובים ממני ברחבי העולם, אז למה בכלל לנסות? מה המטרה שלי בלהיות משהו?
אז ככה.
לפני מספר שנים, המטרה שלי הייתה לשנות משהו בעולם. שיזכרו אותי. שאני לא אבלע בין הקולות של ההמון. ועכשיו, אני מבינה ששום דבר כזה לא יכול לקרות. אז כן, יש כמה אנשים שזכו להיזכר. ניוטון, שייקספיר, נפוליאון. ואני לא שואפת להיות אחת מהן, מכיוון שאני יודעת שהאנשים האלה מגיעים פעם בדור, שהסיכוי, הוא לגמרי אפסי. אבל לא, זה לא שעכשיו אני בסדר עם להיבלע בהמון, אני עדיין לא, אבל יש לי מטרה שונה. המטרה שלי היא לשנות אנשים. שספר, קטע, או כל דבר שעשיתי ישפיע בצורה כלשהיא על המחשבות והרגשות שעוברות לבני אדם. כי כשאני כותבת סיפור, ונותנת לאנשים לקרוא אותו, והם מספרים לי שהם בוכים, או שאני רואה שהם בוכים, המראה הזה אמור לגרום לי עצב, אבל הוא לא. כשאני רואה את זה, אני מתמלאת גאווה, כי הצלחתי לגרום להורמונים בגוף שלהם שמשפיעים על רגשות להפוך את הרגשות שלהם מעצב לשמחה. יש כל כך הרבה ספרים שקראתי ששינו בי משהו, ספרים שאני תמיד אזכור, למשל- ספר שלא הפסקתי לבכות ימים שלמים כל פעם שנזכרתי בו, ספר ששינה את נקודת המבט שלי על משהו מסוים, וזה אני שואפת- אני רוצה לכתוב משהו שישנה, לא עוד סיפור אהבה קיט'שי רומנטי רצח או משהו בסיגנון, לא שאני מזלזלת באלה – הסיפורים האלה העבירו לי אינספור שעות על גבי שעות בהנאה, ואני אף פעם לא אשתעמם לקרוא אותם, אבל אלה לא הספרים שאני תמיד אזכור.
פעם, הייתה מסתכלת על דף הוורד הלבן במחשב שלי-אחרי שהאינטרנט וכל התוכנות האחרות סגורות, שאני אוכל להתרכז רק בו- והייתי מאוכזבת, הייתי מתחילה לחשוב שלא משנה מה אני אכתוב, הוא לא יהיה מקורי. לא משנה איזה דמויות אמציא, מישהו המציא אותם לפני. בסופו של דבר, אחרי כוס קפה נטול קפאין וקוביית שוקולד, הייתי מוותרת לעצמי ומתחילה לכתוב, את אחד מאותם מהסיפורים שכבר נכתבו קודם: אהבה, רצח, הרפתקאות, פנטזיה. והייתי בסדר עם זה, הייתי שמחה שאנשים היו אומרים לי שהם טובים, כמובן, או אפילו שהם בכו מהם, אבל תמיד שהייתי קוראת את אותו סיפור, היה לי טעם חלוד בפה. את לא מיוחדת. קול קטן בתוכי הזכיר לי. אז זהו, שאני כן. אני מאמינה במאה אחוז, שאני כן מיוחדת, שלפחות חלק מהמחשבות שעוברות בראשי- הן עוברות רק לי, או לפחות שילוב המחשבות האלה. אני מאמינה, שברחבי היקום, יש רק מאיה אחת, והמטרה שלי, זה להוכיח את זה. אז אני יכולה להמשיך לכתוב סיפורים שכל כך קל לי לכתוב, האלה שכולם נהנים לקרוא אותם, אבל בסופו של יום, כשאני אסתכל אחורה על כל מה שעשיתי עד עכשיו בחיים, אני רוצה לדעת שאני יכולה למחוק את המטרה הזאת מהרשימה, ולעבור לבאה.
אני לא יודעת אם טרחתם לקרוא את הכול עד לכאן, אני מניחה שלא, כי.. איך אני אנסח את זה? אני כותבת דיי הרבה. טוב, המון. אבל אם במקרה, הצלחתי לעניין אותכם, לרכז את מחשבותיכם בקטע הזה, אני שמחה. אולי אתם חושבים שאני קצת משוגעת, קצת מדמיינת, או אולי אתם מאוד מזדהים. אבל אתם יודעים מה? זה לא משנה מה אתם חושבים, העיקר זה שגרמתי לכם לחשוב, וזאת, זאת כבר ההתחלה.